צ׳י-גונג תנועתי במהותו הוא סינכרון בין תנועה ונשימה. בין החוץ לפנים.
מהי נשימה?
-
הקצב הפנימי של הגוף, של החיים.
אם אנחנו עושה דברים והנשימה שלנו קצרה ומהירה, נעשה אותם בסדרה של קיצורי דרך. פחות טוב. פחות לעומק. פחות הקפדה על פרטים. לפעמים יפלו לנו דברים מהידיים או שניתקע ונפיל דברים. נעשה טעויות. נהיה נמהרים. נהיה בלחץ.
כשהנשימה שלנו שקטה ורגועה (שימו לב – לא נשימה עמוקה בהכרח), אנחנו רגועים, מרוכזים יותר.
בצ׳י-גונג יש תנועות מוגדרות, הלוך וחזור. אנחנו צריכים לעשות תנועה אחת מההתחלה עד הסוף, שוב ושוב, ומתאמים אותה עם הנשימה. הנשימה חוזרת לקצה הטבעי שלה, ואנחנו לומדים עשייה (doing) הרמונית יותר, בה הפנים הטבעי, הספונטני, מתואם עם הסביבה החיצונית.
-
הזנה של הגוף בחומר נקי.
אנחנו מכירים את החמצן שמגיע לתאים בעזרת הריאות והדם.
לפי הרפואה הסינית, הצ׳י של השמיים מגיע מהאוויר, נכנס לגוף והופך לצ׳י שהגוף משתמש בו.בכל מקרה, אנחנו צריכים לשאוף חומר טהור ונקי שמזין אותנו לא פחות מהאוכל שאנחנו אוכלים ומהמים שאנחנו שותים.
האוויר שאנחנו מכניסים לגוף בצ׳י-גונג הוא לא אוויר אחר מהרגיל… אבל תהליך הנשימה והתנועה הסדור והרגוע, ופתיחת המרידיאנים המיוחסת לתנועות הצ׳י-גונג, גורמים לגוף לקבל ולנצל את האוויר טוב יותר.
-
צינור ניקוז של המיותר.
במערב מדברים על פחמן דו חמצני, במזרח מדברים על ניקוז.
כולנו מכירים את הביטוי לנשוף לרווחה. את הנשיפות הגדולות והמקלות האלו.הנשיפה היא החלק המקופח בתהליך הנשימה. אנשים חושבים שהם צריכים להכניס יותר, אבל הם צריכים בעצם להוציא ולהוציא אוויר כלוא מהגוף. בצ׳י-גונג וגם בשיטות תרגול אחרות הוצאת אוויר מסודרת לאורך התרגול גורמת לניקוז של הרבה ג׳יפה…
כמה אפקט יש להוצאת אוויר טובה על הנפש? כולנו יודעים. תחשבו שאתם עושים את זה רצוף שוב ושוב 45 דקות.
נשימה היא תקשורת עם הסביבה.
הסביבה החיצונית משפיעה על כולנו, והנשימה משתנה בהתאם.
אנחנו שואפים לאיזון במידת ההשפעה של הסביבה עלינו. אם אנחנו חלשים מדי, הסביבה שולטת בנו והנשימה מגיבה בהתאם. אם אנחנו חזקים, אנחנו יודעים להתאים את עצמנו לסביבה שמתאימה לנו. אנחנו יכולים להחליף סביבה, ואפילו לאלף את הסביבה בהתאם לאיזון שמתאים לנו.
ואנחנו יכולים לתרגל צ׳י-גונג.
את אורח החיים הלחוץ והצפוף שלנו אני חוקר כבר שנים. נכון להיום אני דוגל בפתרון פשוט:
תרגלו צ׳י-גונג כל יום. גם קצת זה טוב. אני משתדל לתרגל פעמיים ביום חצי שעה. לא כל יום אני מצליח. אבל אני שומר על הלך הרוח של התרגול, ועל הכוונה לתרגל כל יום.
איך נושמים בצ׳י-גונג?
בצ׳י גונג אנחנו מאפשרים לאוויר להיכנס בתנועה ראשונה, ומוציאים אוויר בתנועה שנייה, וחוזר חלילה.
כעקרון, לא ״מכניסים״ אוויר בצ׳י גונג, אלא מאפשרים לו להיכנס. אחת הטעויות הכי נפוצות עם היום בנשימה הוא הקונספט של ״לנשום עמוק״. נשימה עמוקה נתפסת כדבר טוב, אבל בפועל היא יוצרת מתח עודף בכל הגוף.
בצ׳י-גונג לא מכניסים אוויר, אלא נותנים לאוויר להיכנס.
השאיפה היא פסיבית, הנשיפה היא אקטיבית.
מורה חכמה אמרה פעם, אף אחד לא הצליח עדיין להפסיק לנשום.
זה רפלקס שעובד בשבילנו! צריך רק להפסיק להפריע לו.
שימו לב למגע של האוויר הנכנס בנחיריים. הוא צריך לעבור דרך הנחיריים בעדינות ולא מהר. כמו קטיפה.
מיצאו את המרווח
בין סוף השאיפה ותחילת הנשיפה, ובין סוף הנשיפה ותחילת השאיפה, יש מרווח. אל תמהרו לנשוף או לשאוף. תנו לתנועה להסתיים. יכול להיות מרווח קטן ביניהם.
עם הזמן, אתם מוצאים את התנועה הספונטנית בתרגול, ומגלים את המרווח. המרווח מסמל אורך רוח, סבלנות, גיוס המשאבים לתנועה הבאה.
סבלנות היא מפתח: לעבוד בהתמדה עם מה שיש
אתם תמצאו את עצמכם מושכים אוויר פנימה שוב ושוב. לעזוב זה לא דבר שקורה ברגע.
בתחילת כל תרגול אתם תמצאו את עצמכם מגיעים עם הלחץ והמתח של היום, לא נושמים טוב. זה ישתנה מיום ליום, כמו החיים שלנו.
תנו לעצמכם להיכנס לתרגול ותראו בעצמכם, איך אחרי עשר-עשרים דקות אתם נושמים טוב יותר. בסוף תרגול של 45 דקות, תגידו בעצמכם, מה קרה לנשימה, מה קרה לטון הדיבור, לקצב הדיבור, לקצב ההליכה, למחשבה, להלך הרוח.
עבדו עם ההנחיות בסבלנות ואל תנסו להצליח.
בואו נראה את זה בתרגול (הנחיות מתחת לסרטון)
תנועה מס׳ 4: ״להפריד את העננים״
מיקום בסרטון: 27:58
כיווני תנועה: הרמה והורדה
כשהזרועות עולות בקדמת הגוף, תנו לאוויר להיכנס.
ישנו מרווח נאה בהכנה לקראת ההפרדה של העננים (הורדת הזרועות בצידי הגוף), זו תנועה עגולה של הורדה ויש לה מומנטום. נשפו עם התנועה המעגלית כלפי מטה, לקראת העלייה ושילוב כפות הידיים, אתם שוב במרווח, מכינים את הכוח הפנימי להתרוממות, האוויר נכנס.
תנועה מס׳ 5: ״נסיגת הקוף / Rolling Arms"
מיקום בסרטון: 28:53
כיווני תנועה: איסוף מאחור, הנעה לפנים, הנעה לאחור
תנועה זו קצת מורכבת לביצוע בהתחלה, אבל קולטים אותה מהר מאוד, כי יש בה משהו מאוד אינטואיטיבי. והיא הופכת לכיף.
האוויר יכנס כשכף היד אוספת מאחור, ויצא כשהיא מניעה את מה שהיא אספה – לפנים. נוצר מרווח בין הנשיפה לשאיפה לפני האיסוף שמתבצע מאחור. המרווח בין השאיפה לנשיפה מתרחש ברגע אחרי האיסוף ולפני שיא המומנטום בהנעה לפנים.
תנועה מס׳ 6: ״לחתור בסירה על האגם״
מיקום בסרטון: 29:49
כיווני תנועה: הרמה, הורדה
האוויר נכנס כשמרימים את הזרועות מאחורי הגוף, ויוצא כשהזרועות יורדות בקדמת הגוף.
גם באן תמצאו מרווח בין תחילת התנועה והשלב בו היא מקבלת מומנטום. מכיוון שהנשימה מתואמת עם התנועות, תמצאו את אותו מרווח גם בנשימה.