שלומות. באפיזודה הקודמת של הראיון עם א' האנונימי, מצאנו בנאדם די חכם, שכאב לו הגב. הוא הגיע לשיעור בשיטת אלכסנדר וכל מיני דברים התחילו לקרות. קשרים התחילו להיווצר במוחו בין מה שהוא עושה – לבין מה שכואב לו. בין העגבניה על המדף – לתחילת חייה באדמה. בסיום האפיזודה, סיפר לנו א' ששנתיים עברו וטרם חלפו הכאבים. סימן שאלה צץ במוחנו והיום, בחלק ב', ננסה למצוא קצה חוט שיסביר לנו כיצד ואולי אף מדוע התמיד מר א' בלימוד העניין.
"…אחרי שנתיים, עדיין יש לי כאבים. הרבה פחות, אבל עדיין זה לא עבר."
יואב: אז מה בעצם העניין? מבחינתך הכאבים כנראה לא היו הסיבה העיקרית שבגללה הגעת, אלא סוג של עילה. תמריץ, כי אתה אומר, אחרי שנתיים עדיין יש לי כאבים. בנאדם אחר ששומע את זה אומר "בואנה, אחרי שנתיים עדיין יש לו כאבים, מה אני אלך לזה, עזוב אותך מזה". אז למה אתה עדיין שם? למה עשית את זה שנתיים?
אנונימי: אני התחלתי כי היו לי כאבים. המשכתי כי היו לי כאבים. אני עדיין עושה את זה כי יש לי כאבים. יכול להיות שאם לא היו לי כאבים, אם שנה שלמה לא יהיו לי כאבים, אני אגיד "אוקיי, אני במצב טוב" ואז אני לא אמשיך. ואז אולי הכאבים יחזרו פי שניים ואז אני אתחיל שוב.
י: אז נגיד שאתה לא לוקח שיעורים יותר ואתה בבית, עושה מה שאתה עושה. ואז מה זה אומר שאתה לא ממשיך?
א: שלאט לאט אני פחות מודע לכל העקרונות. כרגע אני חי אורחות חיים מאוד מנוגדים. במושב, אוכל אורגני, מנסה להתחבר לטבע, לא להיות בסטרס, ולהיות באלכסנדר. לא לרוץ קדימה עם גזר מול הפנים. מצד שני, המקצוע שלי הוא עיצוב גרפי, ושם אני כן ככה. "מה המטרה שלי", "יש לי רעיון בראש, אין זמן". לדוגמא, הבלוג החדש שאני רוצה לעשות. אני רוצה כבר מחר שיהיה בלוג חדש ואני אכתוב בו. אני לא ניגש לזה בצורה של "אוקיי, אני עכשיו אקח את הדרך, שיהיה לי בלוג". אני רוצה עכשיו שזה כבר יהיה. אז זה מתנגש. ברגע שאני רוצה לעשות את זה, אני לא אקום מהמחשב ארבעה ימים עד שזה יהיה גמור. אני לא מסוגל לעצור. ואז אני לא עושה אלכסנדר משך ארבעה ימים כי אני יושב מול המחשב.
י: אחד הדברים שמעניינים אותי, הוא למה אתה מתייחס לזה כ"עושה אלכסנדר". מה זה אומר הלכה למעשה בשטח?
א: אם הייתי עובד במשהו יותר אקטיבי, יכולתי לעשות אלכסנדר יותר. כל היום. כשאני מול המחשב אני פה – אני לא יכול להיות שם. אם אני רואה איזה סרטון בפייסבוק אז צריך להתרכז בו. ואתה כבר קצת שוכח. זה עוד מילא. אבל אם אתה מתעסק בתכנות של משהו ובמקביל מעצב אותו, צריך אפילו ליפול אחורה קצת ולהגיע לאיזה תנוחה שבה המוח שלך קרוב יותר.
י: אתה צריך למעשה להיכנס לתוך המחשב ולשכוח את עצמך.
א: ואז אתה כבר לא יכול לעשות אלכסנדר. אם הייתי עובד בבלוקבסטר אז הייתי עובד בקופה, הייתי הולך לסדר את הוידאו-אים והולך למחסן. אז הייתי יכול כל הזמן לחשוב (לגוף), כי העבודה היא לא כל כך מאתגרת.
י: אז היה לך יותר קל. בסופו של דבר זו פונקציה של הלחץ שאחנו עומדים בו. כשהמחשב נכנס לעניינים, אז פתאום אפשר לעשות כל כך הרבה פעולות בעת ובעונה אחת והפעולות מתבצעות כל כך מהר, שהמוח שלך מתחיל לטוס – והגוף לא עומד בקצב. הגוף בכלל נעלם. זאת סוגיה בעיתית. אתה מתאר מצב שבו צריך להיכנס לאיזה mode שהוא טוטאלי. המוחות שלנו הפכו למתוחכמים מאוד – אבל חלקית. תפקודים מסוימים התפתחו מאוד ותפקודים מסוימים נעלמים. היכולת שלנו להעמיק בדברים – נעלמת. כשאתה מול מחשב, אתה יכול להעמיק במשהו?
א: הרבה אנשים התחילו רק בשנים האחרונות להיכנס למחשב. אני כבר 15 שנים מול המחשב. זה עיצב לי את דרכי הפעולה של המוח. לכן, אני נהנה בחיים האמיתיים מהדרך, נניח אני רוצה ליסוע לאנשהו, אז אני נהנה מהנסיעה, פחות מלהגיע למקום עצמו. בוא ניסע לאנשהו ורק בשביל הנסיעה זה שווה את זה. כי חסרה לי הדרך.
לפני אלפי שנים, כשהגברים יצאו לצוד, לא היו להם כאלו יעדים. הם כל הזמן היו בדרך. ראו צבי – צדו אותו והמשיכו. הם לא אמרו – "אנחנו הולכים עכשיו לשם כדי לצוד צבאים". אולי הם הלכו לאזור מסוים שהיו בו צבאים.
י: אז זה משהו שלא מתאים לצורת מחשבה מול מחשב.
א: ולי יש מחסור בזה. אתה לא אומר "בא לי ללכת לפייסבוק שלי". השבריר שבו המחשב חושב היא לא דרך. פעם היו מסכי פתיחה באתרים. זה ניסה לדמות פתיחה של ספר – זו דרך. להגיע לעמוד מסוים. פעם בוידאו בשביל להגיע לנקודה מסוימת היית צריך לראות הכל עד שהגעת.
י: אז נחזור לאלכסנדר. היית לך מטרה, ואחרי שנתיים…עדיין יש לך כאבי גב. הרבה פחות – אבל עדיין יש לך כאבי גב.
אני יכול לרוץ לאוטובוס. משהו שלא חלמתי עליו. אנשים מערביים שיסתכלו עלי – יגידו שזה לא סיפור הצלחה.
י: לא באמת הגעת בשביל כאבי גב. מה שהגעת בשבילו זו הדרך – הדרך שעברת בשנתיים האלה.
א: בתור בנאדם מערבי, אם תגיד לי שיש תרופת פלא נגד הכאבים, גם היום אחרי שנתיים, הייתי לוקח אותה. למזלי, היו לי כאבים שנתנו לי את האפשרות לשפר את עצמי למקומות אחרים. אם לא הייתי מגיע לאלכסנדר – הייתי במצב שהייתי בו לפני שנתיים. ואני לא מדבר על הכאבים.
***
אז על מה אתה כן מדבר מר א'? מה מסתתר לו שם בדרך? פרטים בחלק הבא.
Comments 1
מעורר מחשבה, על הדרך שלי בתוך סבך החיים האלה. היום יותר מתמיד בזכות כל העולם האינטראקטיבי נפתחו אפשרויות חיים חדשות, וירטואליות, מקורות פרנסה רבים ודרכים יצירתיות נוספות וחכמות להתפתחות. הבעיה העיקרית של כל הצורה הזאת היא באמת, כמו שמר א' ציין איבוד הדרך הגופנית, או יותר נכון, איבוד השילוב של הדרך הגופנית עם המחשבה והדמיון. ההנחיות של השיטה, הצוואר המשוחרר, הראש קדימה ולמעלה (וכל שאר ההנחיות), נותנות לנו את הדרך, סוללות לנו אט אט את המחשבה לעבר עבודה נכונה ובריאה עם הגוף.
תודה יואב, ותודה מר א' על התובנות