מאיר אריאל: המדע והטבע

מה חדש במדע?  – מילים ולחן: מאיר אריאל – מתוך האלבום "ירוקות":

א.
על פי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע –
כלולים כל מעשיו.
יוצא שעל פי המדע
טבעי הוא מעשה האדם
אף פרי מעשה האדם
טבעי הוא לכל פרטיו.

שני התולעת, קור העכביש,
ליחת השבלול, יערת הדבש –
כפרחים מפלסטיק, כדשא סינטטי
הנמשכים ברצף ממח ברנש

קני נמלים, מאורות שועלים,
מעונות אריות, שריוני צבים –
כממגורות חיטה, כמעונות עובדים
כתשלובת נסרכת מאנשים.

כקליפת אגוז, כחרצן אפרסק,
כבית שורשים, כשלכת עלים –
כן סירה בים, חתיכת אורניום,
חנות תשמישים, ירחוני נשים…

הכל טבעי! הכל אותו דבר!
הכל חוקים וחומר, תהליך ומוצר
האדם זה רק חי שפולט קו ישר
קולט רעיון וכופל מספר.

אם כן מה הוא "מלאכותי"? "מלאכותי" להלכה
זה כל דבר שנעשתה בו מלאכה
אך אינו בניגוד ל"טבעי", כמקובל
במילון, בתשבץ, או בדרך כלל…

אמנם לפעמים שומעים דיבור
על חזרה אל הטבע ועל ניכור
אך הטבע זה אנחנו, זאת יש לזכור,
על פי המדע אין לאן לחזור…

אבל אם בכל זאת מרגישים הבדל
בין צחוק מעושה וצחוק מתגלגל
אז ברוך השם תודה לאל.

ב.
ועוד על פי המדעים
נוצרו העולם והחיים
בשל נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם.
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית, מאז ומעולם…

סתם שוטטו להם כמה חוקים,
כמה חוקי טבע חצי זרוקים,
– איך הם הגיעו לכאן בכלל? –
סתם שוטטו להם בחלל.

והנה עולה ממש לקראתם
עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם,
ואם כבר אז כבר התחברו הקבוצות
והיו פיצוצים ושלל ניצוצות.

… כך סתם פגש חלבון את חלבון
בחום היפה, באור הנכון
ומהם יצא חלבון עם כשרון…
והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון!
(סתם)

ואני מסתובב לי מלא תכניות,
מלא כוונות, עתיר תרבויות,
מלא חשיבות, שואף משמעות –
ואומרים לי שכל זה מן הסתמיות…

קצת מעליב, מאוד מעציב,
על סתם אני לא הייתי שם כל כך הרבה תקציב!
ועוד עם סרח העודף, זוהמת השארית,
נידופת קרינה עם אימת האחרית…

כן יש בעולם הזה סתם וסתם
וסתם וסתם שהראש נסתם
ונתקע במרקע של איזה מדען, אפס, ממלמל
"אם ירצה השם" – ועוד סתם מתנצל…

אך כל עוד בעולם יש עיקר וטפל
ויש עוד כוח להבחין בהבדל –
אז ברוך השם תודה לאל.

(עד מתי אהובתי ניגרת עוד ניגרת על סלע הלב
מתי כבר תימס האבן תימס האבן ויפרוץ כאב… כאב…)

ג.
אומרים גם שהמדעים
עוד מעט קט והם מגיעים
לפענוח סוד החיים
וכל סודות היקום.
אבל על קו האינסוף
הם יעמלו לקלוף ולקלוף,
בלי הרף לחצוב ולחשוף,
והנקודה, היכן היא תקום?

כמה ספרות אחרי הפסיק,
כמה שנות אור שופך עוד חלקיק,
קרן תשלח, תפתח עדשה,
ליד הניגלה – סתומה חדשה…

תאיץ במחשב, עודך מגשש
וכל דבר ביד ממשש.
אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין,
עד לאן אתה רואה – ומשם אתה מאמין…

גם אם לא תודה, חסר ענווה
תראה לאן תקעת את האהבה:
מצמיד אלקטרודות, אפילו מזמין
שתגלניות להרצות בוועידות למין!

האדם חץ שלוח אל לב החידה
אשר משתוקקת להיוודע.
ריבואות נקבים מנסים, מנסים,
אבל רק דרך נקב אחד נכנסים…

והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול –
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול…

האמנם יצא האדם מן הקוף?
מתי כבר ואיזה יצור הוא מעצמו ישלוף?
דרך אגב, לא רואים כאן אדם שיתן
כבוד כלשהו לאיזה קוף מזדקן…

אבל אם אתה עדיין מתפעל
איך הולך על חבל איננו נופל –
אז ברוך השם, תודה לאל,
ברוך השם, תודה לאל.