לפני די הרבה שנים, כשהמחשב רק התחיל להיות האיבר החדש והמתוחכם בקצות אצבעותינו, החליטו כמה אנשים להוסיף לקופסא אמצעי שליטה נוסף, אמצעי פחות כפתורי בהוויתו, פחות ספרתי והרבה יותר סקסי. הם שמו חץ קטן וחמוד על המסך, נתנו לנו חתיכת פלסטיק עם שני כפתורים ואמרו לנו להזיז וללחוץ.
לפני.
שנים לפני כן, על המסך של המחשב, היו מסודרות שורות שורות של אותיות ומספרים. ירוק על גבי שחור בדרך כלל, במסכים קטנים ולא מזמינים. בכל מיני מרתפים ממוזגים לעייפה או משרדים אפורים. ואז באו כמה חבר'ה מחברת Apple והחליטו לרתום את המחשב לשירות ההמונים. הם אמרו, בואו נוסיף למחשב עוד שכבה, ציפוי שוקולד ויזואלי מסביב לכל הג'יפה הממוספרת הזו. "חלונות" באו לעולם.
חלונות ראשונים: אפל "ליסה" 1983
הקונספט הויזואלי של השימוש במחשב, Graphical User Interface בלעז, היה ועודו אבן דרך ענקית באבולוציה האנושית. יש הגורסים – תחילת ההדרדרות; אחרים טוענים – נפלאות הקידמה. אין ויכוח כי מדובר במהפכה אדירה – לכאן או לכאן.
עד אז הייתה המקלדת לבדה במערכה. חתיכת פלסטיק מלאה בכפתורים אשר הכריחה אותנו, לתקתק באצבעותינו מילים ומשפטים בשפה שהיא שפת מחשב. המקלדת יצגה ועודנה מייצגת את צורת המחשבה הדיגיטלית המפורדת למילים ואותיות, בה הכל מורכב מספרות ברצפים ארוכים כאורך הגלות. כך פועל המחשב מאחורי הקלעים – גם היום. המילה "דיגיטלי" באה מלשון Digit – ספרה. דיגיטלי = "ספרתי".
ג'יפה ממוספרת: שפת מחשב.
תחשבו שבמקום לתקתק gmail.com אתם צריכים לתקתק דבר כזה. לא משהו אה? אז הם המציאו לנו מקלדת ועשו בתוכו כפתור 'g' שאנחנו לוחצים עליו והוא אומר למחשב "01000111". עם הזמן פיתחו אנשי המחשבים עוד ועוד עטיפות "אנושיות" יותר מסביב לשפות המספריות הללו, אך עד שלב המצאת החלונות, כל השפות הללו היו עדיין נחלתם של מעטים – אלו שידעו לדבר את שפת המחשב. מתכנתים בקיצור.
בהמשך הדרך ראו הקברניטים שמקלדת זה באמת נורא מגניב, אבל עדיין יש המון אנשים שלוקח להם חמש שניות לפחות למצוא את ה-Enter, שלא לומר אין להם מושג על קיומו של הכפתור. אז אמרו לעצמם, טוב, נעשה להם עבודה קלה יותר. הם הבינו, שהמחשב יכול לשרת את ההמונים באופן ישיר והדוק – וכך נולד לו "המחשב האישי" בגלגולו החדש והפופולרי, או באנגלית: PC - Personal Computer.
...אחרי המהפכה: אפל באייטיז קשה
דבר אחד הבינו מקבלי ההחלטות: אפילו הבנאדם הכי אנטי-דיגיטלי שיש, כבר מבין איך לוחצים על כפתור. זו הרי המצאה ששייכת לדור של ההורים שלו פחות או יותר. ניתן לו חתיכת פלסטיק, שטוחה מלמטה, עם כדור מבצבץ בתחתיתה, והיא תוכל להיגרר על משטח. התזוזות יגלגלו את הכדור המבצבץ – הכדור המבצבץ יציק לאיזה חיישן קטן – החיישן יספר לאיזה חוט חשמל שמציקים לו – והחוט ילשין על הכל למחשב. הוסיפו כמה כפתורים מלמעלה לשם קבלת החלטות והופ – נולד לו העכבר. למה קראו לו ככה? לא יודע.
העכבר הקלאסי: גירסת הכדור האפור
עכברים פרה-היסטוריים
מאז חלפו להם השנים, והעכבר לא השתנה רבות. אותו קונספט מוצלח של הזזה ולחיצה שולט גם היום, בתוספת כמה פיצ'יפקעס כמו גלגלת, תשדורת אלחוטית, עין לייזר וכמה אורות דיסקו.
השלב הבא? מסך המגע אני מניח. אם פעם שמרנו על מרחק של 80 ס"מ מהמסך – היום הכל הופך להיות נייד והמסך הולך ומתקרב לנו לפרצוף. מסך מגע זה משהו שאתה נוגע בו, מקרוב. לאן זה הולך? אוזניית Bluetooth כבר יש, אוטוטו עדשה שהיא מסך תקועה לנו בתוך הקרנית של העין. מחשבה קצת מבחילה, אני מודה, אבל בהחלט מצוינת בספרי מדע בדיוני. שנכתבו הרבה לפני כל זה.
בכל אופן, על העתיד נדבר בעתיד. היום רובנו משתמשים בעכבר: חלקנו בצורה חוטית, חלקנו אלחוטית, חלקנו במתכונת לפטופית טיפוסית. ארכיטקטים, מהנדסים, מעצבים, מוסיקאים, עורכי וידאו ועוד – משתמשים בעכבר כמוציא לפועל העיקרי של מאוויהם וגחמותיהם – על גבי המסך. להערכתי, בישראל מיליונים עושים שימוש עכברי יומיומי בכף ידם הימנית (או השמאלית), ומיליארדים ברחבי העולם.
ועכשיו – תכל'ס לעניינים. השימוש האקססיבי-מסיבי הנ"ל בעכבר, על צורותיו השונות, מביא אנשים רבים למצבי כאב, דלקות ושאר מטעמים. בגלל שאנחנו חווינו מהפכה אבולוציונית בעלת קצב השתוללות מטורף, המון כפות ידיים וזרועות שהיו רגילות לכתוב, לתפור, לבשל, להרים, להוריד (לא קבצים), לנגן, לסובב, לטפס, לצייר, לשתול, לסרוג, וכל מה שרק עולה בדעתכם, פתאום בעיקר לוחצות. וקצת גוררות. יותר ויותר שעות. אז מה, נבטל את המחשב? לא, כנראה שלא. יש דברים שהם גדולים מדי בשביל להתנגד אליהם. ואנחנו חיים כאן – ועכשיו.
לפני כמה שבועות התקשרה אלי א', הארכיטקטית החביבה על כולנו, והתאוננה באוזניי שהעכבר שלה דפוק. וכואבת לה האגודל. מה עשינו? בפרק הבא של כף ידי הימנית.
עוד בנושא גוף האדם בעידן הדיגיטלי:
כף ידי הימנית, חלק ב': עכבר מנומר ונפלאות הדינמיקה
כף ידי הימנית, חלק ג': שני ראשים, גוף אחד
שיעור אצלכם בבית – מול מחשב.
רוצה ליישם חוכמה גדולה אצלכם בגוף? כאן.
רוצה לקבל חוכמות חדשות באי-מייל? כאן.
Comments 5
קראת את טכנומיסטיקה?
הוא (עדו הרטוגזון) מדבר שם (בין היתר) על זה שהמכשירים הופכים להיות שלוחות של הגוף שלנו.
על הצד הקיצוני יותר של הסקאלה נמצא העתידן ריי קורצוייל עם תאוריות יותר מהפכניות על איך זה כשנתממשק לגמרי. ננו רובוטים יעצבו לנו את היציבה או יווסתו את דלקות הגידים.. ברררר
Author
האמת לא קראתי. הולך לנסות.
ציפור קטנה: כבר מפתחים דברים כאלה. הרבה מעבר למפרקים מלאכותיים. בגלל שאיזה 93% מהאוכלוסיה סובלים מכאבי גב, ובערך 87% מתוכם לא מכירים פתרונות חוץ מכאלו קונבנציונליים – יעני כדורים והמתנה לניתוח – אז החלק של הניתוח נהיה אטרקטיבי…ברור שמפתחים! יהיה גם שלט רחוק.
Pingback: כף ידי הימנית, חלק ג’: שני ראשים, גוף אחד » חוכמה גדולה.
Pingback: דוגמא אחת-חמש יכולות-חמש מערכות » חוכמה גדולה.
Pingback: מותה של חתיכת הפלסטיק? » חוכמה גדולה.