שלשום פורסם מאמר בעיתון הארץ המתאר את נזקי אורח החיים הטכנולוגי שלנו: אנחנו יושבים כל היום. כותרת המאמר: "המגיפה של דורנו – ישיבה היא העישון החדש".

המאמר מביא כל מיני תוצאות מתוך מחקרים שמעידים על כך ש"ישיבה זה לא בריא", ובזאת פחות או יותר הוא חותם את העניין. אז מה עכשיו? האם נפסיק לשבת? האם נתחיל לעבוד בהליכה? נלך או נעמוד מול מחשב במקום לשבת? אני מהמר שלא, ויותר מכך, אני מעריך שאם נעמוד מול מחשב הרבה שעות, הנזקים הגופניים שיגרמו לאנשים יהיו גדולים לאין שיעור מאלו של הישיבה. ללכת בזמן עבודה? כנ"ל.  נשאלת השאלה – למה לא לעמוד? או ללכת?

קריסה = Collapse

זו הסיבה למה. בישיבה, בעמידה או בהליכה – בכולן אנו קורסים, שוקעים, צונחים בכבדות לתוך עצמנו, מוסיפים עוד כבידה על כוח הכבידה. פעם מזמן הייתה לנו יכולת אוטומטית להרים את עצמנו ולא לקרוס, אבל היא הלכה מאיתנו. לכו לאוטובוס בכפר הודי או אפריקאי או משהו אחר מהעולם ה"לא מפותח" ותראו שהאנשים שם קלים יותר. זקופים יותר. שמנים פחות. "לא מפותח", זה נכון, הטכנולוגיה לא התפתחה שם והם מתים צעירים יותר, ואצלנו יש טכנולוגיה ותוחלת חיים ארוכה, אבל הקלות הטכנולוגית של החיים שלנו – גרמה לנו להיות כבדים. "התפתחנו" להיות יצור בעל גוף מנוון וחולני. זה מאוד פשוט – הפסקנו להשתמש בגוף.

איך אפשר לצאת מזה?

כל עוד אנחנו מול מחשב, קטן כגדול, ואנחנו שוכחים את הגוף שלנו ונבלעים לתוך המחשב, יהיה לנו קשה מאוד לא לקרוס. אנחנו צריכים להיזכר בגוף כדי לשנות את המצב המתואר בכתבה. להשאיר חתיכה של המודעות והנוכחות שלנו לטובת הגוף, ולעשות פניית פרסה. הדרך שאנחנו הולכים בה היא כמו כביש נצחי לשני כיוונים. כיוון אחד מוביל למטה – אל הקריסה, הדחיסה וחוסר הנשימה, והכיוון השני מוביל למעלה – אל הצמיחה, ההתרחבות והנשימה. כל אחד מאיתנו שרוצה להקטין את הנזק או להגדיל את התועלת, צריך ללמוד כיצד לעשות פניית פרסה ולהתחיל ללכת (או לשבת) בדרך הצמיחה.

ישיבה היא דרך

אדם חכם אמר פעם, "יש שקרים, יש שקרים גסים, ויש סטטיסטיקה". זיכרו כי מחקרים מדעיים נערכים על קבוצה גדולה של אנשים ומרמזים שהתוצאות נכונות לגבי כ-ו-ל-נ-ו; האם המחקר הזה נכון גם לגביך? "ישיבה" היא לא דבר מוחלט. בתוך הישיבה, באפשרותך להחליט: לאן אתה הולך בדרך? האם אתה שוכח וקורס? או זוכר וצומח?

איך עושים את זה?

הזדקפות פתאומית היא דבר חולף. אי אפשר להחזיק אותה, ואחרי זמן קצר קורסים בחזרה. הסיבה – היא שאנחנו יודעים לשלוט בעצמנו מהר מאוד דרך השרירים, ובעיקר אלו הגדולים והחיצוניים. מערכת הצמיחה האמיתית של הגוף לא ניתנת לשליטה או פיתוח בדרך הזו. הדרך להגיע למנגנון הצמיחה עוברת דרך המחשבה המודעת – אל כל חלקי הגוף. רוב הסיכויים שמה שכתבתי זה עתה נשמע לך כמו סינית, ולכן יש צורך במקצוע שלי בעולם הזה: אני מלמד אנשים לפתח את מנגנון הצמיחה באמצעות המחשבה המודעת. ברגע שהבנת את העקרון, תוכל ליסוע (או לשבת) בדרך לכיוון הצמיחה של עצמך.

[snippet slug="rehab-cta"]