ישיבה ממושכת מול מחשב – סכנה או הזדמנות? סרטון חדש.

הנה סרטון חדש ומצוין שהתפרסם בטד: חמש דקות שמסבירות למה ישיבה ממושכת מול מחשב לא טובה לבריאות שלנו. מתחת לסרטון תרגמתי את עיקר הדברים שהוא אומר, ואחרי התרגום אני נותן מה שהסרטון לא נותן: קצת אופטימיות למי שהולך להמשיך לשבת מול המחשב (כולנו…).

הגוף שלנו נועד לנוע.

אתם יושבים עכשיו, אבל הגוף שלכם ממתין לרגע שבו תקומו מהכסא ותצאו להליכה. ונשאלת השאלה – האם טוב לגוף שלנו לשבת לאורך זמן?

אורח החיים שלנו גרם לנו לשבת המון שעות כל יום, אבל הגוף שלנו בנוי כדי לנוע:
יש לנו יותר מ-360 מפרקים ו-700 שרירים, שמאפשרים לנו לנוע בקלות ובאופן זורם.

המבנה היחודי של הגוף שלנו מאפשר לנו לעמוד על שתי רגליים, כנגד כוח המשיכה.

• הדם שלנו תלוי בתנועה, כדי לנוע ברחבי הגוף.
• תאי העצב שלנו דורשים תנועה.
• העור שלנו אלסטי, ומתאים את עצמו למצב הגוף.

כשכל ס״מ בגוף מחכה שננוע, מה קורה כשאנחנו לא זזים?

עמוד השדרה שלנו מורכב מחוליות ודיסקים שמפרידים ביניהן. מעטה של שרירים ורצועות מחזיק את כל העמוד הזה יחד.
רובנו נוטים לישיבה כפופה מול המחשב, אשר לאורך זמן יוצרת:

• שחיקה של הדיסקים בין החוליות (שיוצרת כאבי גב, פריצות דיסק, בלטים, בקע דיסק וכו׳).
• מאמץ מיותר של הרצועות והשרירים מסביב לעמוד השדרה (וגב תפוס לעיתים).
• לחץ על הריאות וצמצום היכולת שלהן להתרחב, אשר מוביל לצמצום כמות החמצן בדם (שזה הכי גרוע).

הרגליים שלנו נתונות במתח רב בזמן ישיבה, ונוצר לחץ על צנרת העצבים והדם שלהן. לעיתים זה גורם להירדמות או נמלול של הרגליים, ואפילו להתנפחות.

השמנה: ישיבה לאורך זמן מפחיתה את פעולתו של האנזים ליפופרוטאין-ליפז, אשר מאפשר לפרק שומנים בדם. לכן, בזמן ישיבה – פחות שומנים מתפרקים.

המוח: לכאורה, אנחנו יושבים כדי להפעיל את המוח, אבל המוח פועל פחות טוב כשאנחנו יושבים. למה? כי פחות חמצן ודם מגיע אליו.

מחלות שנוצרות בטווח הארוך: מחקרים שנערכו לאחרונה מראים קשר בין ישיבה ממושכת ובין סוגים מסוימים של סרטן, מחלות לב, סכרת, בעיות בכליות ובכבד.

עד כאן תרגום הסרטון.
הסרטון נפלא, אבל הפתרונות שבו ממש לא ממצים את היכולות שלנו כבני אדם.
מה שהוא מציע זו הגישה הפופולרית:

• לשבת זקוף.
• לעשות הפסקות מישיבה ולזוז.

כולנו נוטים להגיב באימה לסרטון כזה ולחשוב ש״לשבת זה רע!״, אבל אחרי כמה ימים הטראומה תעבור וכולנו נחזור לשבת. יש כמה יוצאי דופן שיחליטו לעמוד, אבל הם מעטים. לעניין ההפסקות, אני מאוד בעד, וממליץ ללכת (התרגיל הטוב בעולם) וגם על תרגול ספציפי להפסקות, סדרת צ׳י-קונג שנמשכת רבע שעה.

ועדיין, רוב הזמן אתם יושבים. שם קבור הכלב. אז בואו נדבר על זה.

איך לשבת זקוף?

לרוב האנשים, זה פשוט לא מחזיק מעמד. אנשים לא יודעים איך להזדקף, כי הם לא יודעים איך להשתמש במערכת שאמורה לעשות את זה – מערך היציבות / יציבה. במקום הזה, אני מציע פתרון אמיתי ואפקטיבי: איך להפעיל את מערך היציבות הפנימי של הגוף, הכולל גם את אותם שרירים שמסביב לעמוד השדרה – באופן קבוע, יציב ומתמשך לאורך זמן.

מי שלומד לעשות את זה, משנה את צורת הגוף שלו ואופן התפקוד שלו באופן משמעותי, ומפתח יכולת לשבת בזקיפות, שעות ארוכות מול המחשב. זה מה שקורה בגוף, למי שלומד להפעיל אותו – כמו שצריך:

• הוא משתמש בעצמות שלו כמו שצריך – ומקבל תמיכה חיונית;
• הוא מרווח את עמוד השדרה ומפחית עומס על הדיסקים;
• זרימת הדם שלו משתפרת;
• יותר חמצן זורם במערכת;
• המתח השרירי פוחת כי משפרים את האיזון הכולל, וכל חלק לומד לעשות את העבודה שלו;

ובנוסף לכך, הוא לומד להתאים את סביבת העבודה שלו למימדים שלו ולאופי העבודה שלו. ארגונומיה ספציפית למשרד היא מרכיב חשוב שאנחנו משלבים עם הידע הגופני כדי לקבל סביבת עבודה אופטימלית לגוף.

אז הבנתם, שהדרך הכי טובה לעשות את זה היא שיעורים. אבל אם אתם לא סובלים/רוצים מספיק, כנראה שלא תעשו את הצעד הזה. ככה זה עם אנשים. מתוך חמש מאות אנשים שיקראו את הפוסט הזה, 5 ירימו טלפון ויקבעו שיעור.

גישה חדשה לגוף

הסרטון הנהדר הזה, בא להגיד לנו משהו מעבר לאנימציה. שהגיע הזמן שנתעורר ממנטליות כיבוי השריפות שהתרגלנו לחיות בה, במיוחד בישראל, ונתחיל לאמץ אורח חיים חכם, שמניע צמיחה, ולא רק מונע בעיות או מכבה אותן.

חשיבה חיובית ואופטימיות הן לא משחקי ניו-אייג׳, אלא דברים שקיימים פיזית בגוף!
״מונע בעיות״ זה חכם, אבל לא חיובי. ״למנוע את הגרוע״ זה עדיין להסתכל על הצרות ולנסות לברוח מהן, שלא יגיעו חס ושלום.
כשאנחנו מדברים על צמיחה, אנחנו מכוונים לעבר התפתחות, מסתכלים על הטוב יותר, לא על הגרוע יותר, מכוונים למעלה, לא למטה.
בעיות לא צריכות להיות המניע שלנו.

זה לא אומר שלא נתקלים בבעיות! ברור שכן. שלא ימכרו לכם לוקשים, כל הגורו-ים והמומחים. לכולם כואב משהו.
אבל כשהבעיות רק מרימות ראש, הרבה יותר אפקטיבי לטפל בהן ממקום של צמיחה, שאינה מתמסרת ל״בעיה״, אינה נכנעת לה, ואינה מתמקדת בה בתסכול, מתוך רצון לסלק אותה מיד.
באופן מנוגד לצורת המחשבה שלנו, כשמורידים את הבעיה או הכאב מקדמת הבמה, ורואים את התמונה הגדולה, הבעיה שוכחת. בכל מה שקשור לגוף, ויש אומרים שבכלל, ככל ששוחים יותר בתוך ביצת הבעיה, ומתעסקים בה יותר, כך היא מתחזקת ומתגברת.