סיוון, 45, מספרת שבכל חורף נתפס לה הצוואר. סביב צווארה התרגלה כבר לכרוך צעיפים, כמגננה שאולי תעזור קצת לקראת הקור המגיע והכאבים הנלווים אליו. היא לא האמינה שהשנה זה לא יקרה, אך החורף הגיע והכאבים – לא. הצוואר נשאר נקי מכאבים.
זה לא קרה ככה סתם.
היא הגיעה לשיעורים כמה חודשים לפני כן וסיפרה שהגוף שלה זועק לעזרה: כאבים בכל מיני מקומות ותחושה כללית שהיא מתפרקת.
הצוואר קרוב מאוד למוח. מבחינה תודעתית, קל לנו יותר להגיע לצוואר וליצור שם שינוי. מובן שזה לא עניין של רגע, סיוון יצרה את השינוי לאורך אותם חודשים, בעזרת "סביבת המעבדה" בשיעור. האפשרות של הצוואר שלה להיות חופשי ושקט הייתה עבורה חדשה לחלוטין; היא לא ידעה שמצב כזה אפשרי בכלל.
שיטת אלכסנדר: סוד הקסם
הסוד: היכולת שלנו לעלות למעלה. לצמוח מבחינה פיזית.
הקסם: השפעת הצמיחה עלינו, על הגוף שלנו.
אבל למה מדובר בסוד?
ארבעה כיוונים ראשיים יש לנו בגוף. שלושה מתוכם קל לנו להבין באופן יחסי, ואחד – נסתר מאיתנו ודורש יותר עבודה. באופן לא מפתיע, זה הכיוון המשמעותי ביותר.
גישה חדשה לגוף
אנשים מגיעים לשיעור עם תפיסה מנטלית נוקשה של הגוף שלהם, וגוף נוקשה בהתאם. התפיסה שלהם לרוב צורנית: צורה היא דבר שמתקיים ברגע מסוים והוא סטטי מבחינה מנטלית, כמו תמונת סטילס שיושבת בראש ואומרת: "ככה אני נראה". אנשים תופסים את עצמם בתור "ישרים" או "עקומים" וכו', ומנסים להתקבע על הצורה הנכונה.
הגישה החדשה אומרת משהו אחר: במקום לחשוב על צורה מקובעת ו"נכונה", שואלים שאלה אחרת:
לאן?
לאן הראש שלי נשלח? לאן הגב שלי מכוון? – זו מחשבה כיוונית ולא צורנית.
כשאנחנו יוצאים מהתקיעות של הצורה, ומתחילים לכוון את התנועה בתוך הגוף, אנחנו מעניקים לגוף את הנחוץ לו, את השינוי המתמשך, את פוטנציאל ההתפתחות.
לפני שנמשיך… הנה הזדמנות בשבילכם:
זמן והשקעה
הכיוונים הם המנוע של התודעה להניע את הגוף מבפנים. היכולת להפעיל את המנוע הזה נרכשת בזמן והשקעה:
- בטווח הקצר – רמת הפעולה האחת (שניות):
בניגוד למחשבה הצורנית בה אני מתקבע על "הדבר הנכון" ומקווה ששיטת "שגר ושכח" תשרת אותי, בצורת המחשבה הכיוונית יש נוכחות מתמשכת בגוף בה אני מכוון את התנועה בגוף וממשיך לעשות זאת. אני נוכח בתהליך השינוי שהכיוון יוצר. זה כמו ההבדל בין שתי נקודות ובין הקו שמחבר ביניהן. - בטווח הארוך – רמת התהליך (חודשים):
צורת המחשבה של "ככה זה ישר?" שואפת לסדר את הגוף ברגע, בלחיצת כפתור. להשקיע כמה חודשים בשביל ללמוד לעמוד זה נשמע הזוי למי שרוצה לסדר הכל באינסטנט, אבל זה המינימום שתוכלו לעשות בהתחשב בעובדה שאתם משנים הרגלים של חיים שלמים.
ברמת המיקרו, הנוכחות הנדרשת כדי להניע משהו חדש היא מרגע לרגע. ברמת המאקרו, מיום ליום, משבוע לשבוע. אחרי כמה חודשים, דברים מהותיים כמו צוואר שנתפס כל שנה, עשויים להשתנות.
הכיוון הסודי: והקשר לצוואר
אנחנו מתחילים את השיעור עם ארבעה כיוונים ראשיים:
שניים אנכיים: למעלה ולמטה.
שניים אופקיים: לפנים ולאחור.
ואמרנו קודם, האתגר הוא למצוא את הלמעלה. למה קשה לנו להבין איך לעלות למעלה?
כי זה הכי מחוץ לקופסא עבורנו. זה מעלינו, וכשאנחנו מנסים לצמוח למעלה, כמעט תמיד נחשוב שאנחנו צומחים, אבל בפועל נמשוך אחורה ולמטה. קצת קשה להבין את העניין, אבל בסטודיו מול המראה הוא הופך למוחשי ביותר. ואגב, הצמיחה למעלה אינה נפרדת מהכיוונים האחרים. היא עובדת איתם ביחד.
במקרה של סיוון וכאבי הצוואר החורפיים שלה, עשינו כמה דברים:
- התמקדנו בהתרת הפלונטר שהיה בצוואר: הכרתי לה את היכולת להפחית את המתח בצוואר בכל פעולה שהיא עושה: להניח לצוואר להיות חופשי.
- כשהצוואר חופשי יותר, הראש לא תקוע, ויכול לנוע לפנים ולמעלה. פעולה עדינה ופשוטה זו יוצרת תגובה של כל עמוד השדרה כלפי מעלה, ומובילה את כל הגוף איתה – מחוץ לקופסא.
- את כל האמור לעיל מיישמים בתוך מספר פעולות פשוטות של החיים: רואים את ההרגל לתפוס ולכווץ, חוזרים על אותם עקרונות – להניח לצוואר ולכוון את הראש, ועושים מה שצריך בתנאים החדשים והמשופרים. לדוגמא: להרים יד, לסובב את הראש, לעמוד, לשבת מול מחשב כולל עכבר ומקלדת, ללחוץ יד, ללכת.
בתוך כל הפעולות היומיומיות והנפוצות הללו, דברים שאנחנו עושים מדי יום המון זמן ופעמים, יכלה סיוון לראות שוב ושוב את הרגליה הישנים צפים ועולים: כיצד היא מכווצת את הצוואר ותופסת את הראש – וכיצד היא יודעת לעשות הכל מחדש, בדרך חדשה:מניחה למתח, נותנת לצוואר להישאר חופשי ומכוונת את הראש בכיוון הצמיחה.
מכאן ואילך היא יכלה לצאת לדרכה, וליישם את מה שלמדה בשיעור בכל יום בחייה. הדבר מוליד שינוי משמעותי, מכיוון שבעבר, בכל מה שהיא עשתה, אותו מתח צווארי הופיע. וכנראה שצמצום המתח הצווארי הקבוע איתו היא הסתובבה משך שנים, גרם לכך שבחורף האחרון לא כאב לה הצוואר בכלל.
