הנה ריכוז של הטיפים הכי חשובים לישיבה ממושכת:
1. לשבת רק כשחייבים
2. לשבת עד 45 דקות ברצף, סדר גודל.
3. להזיז את הגוף בין לבין.
4. מודעות גופנית בזמן הישיבה
5. ארגונומיה משרדית טובה.
לגרסת האודיו של הפוסט:
סדר יום
אתמול עשיתי דבר פשוט: מתחילת היום כתבתי כמה זמן בדיוק אני יושב. בהתחלה ניסיתי לשים טיימר ל-30 דקות, אבל ראיתי שזה מעט מדי בשבילי, אז העלתי את הזמן הרציף לשבת ל-45 דקות. כעקרון. זה הסיכום שכתבתי:
בסך הכל 5 פרקים של ישיבה במהלך היום.
נהיגה
מתוכם שניים בנהיגה, שלעיתים לא מאפשרת לך לעצור ולקחת הפסקה, והיא מאוד מעייפת גם מהסיבה הזו, וגם בגלל הריכוז שנדרש בכביש.
טיפ לגבי נהיגה: אם אתם מקשיבים למשהו שדורש ממכם מחשבה והבנה – אתם מתעייפים יותר. אם אתם שומעים משהו שמלהיב אתכם – זה יכול לעזור לרמת האנרגיה שלכם. ובכל מקרה, המודעות הגופנית בנהיגה היא חשובה מאוד, כמו גם הארגונומיה. בדיוק כמו בישיבה מול מחשב.
כמה שעות אתן יושבות ביום?
איך הן מחולקות?
מול מחשב
אז חשוב לצמצם את השעות בישיבה מול המחשב ובנהיגה רק לזמן הנחוץ ביותר. כשלא חייבים לשבת – כמו בשיחת טלפון – עדיף להזיז את הגוף וללכת.
המחשב הוא לא כלי יצירתי טוב להרבה אנשים. הוא מפזר. הוא כלי טכני שעוזר לנו לתעד מחשבות, רעיונות, תקשורת. להוריד את הרעיונות לרמת התיעוד הדיגיטלי. המוח שלנו הוא כלי מדהים הרבה יותר מהמחשב, ויום אחד יהיה לנו כלי שידע לתעד את שטף התודעה והיצירה שרצה לנו במוח ברמה הרבה יותר גבוהה, ולא בטכנולוגיה שנתקעה לפני חמישים שנה, עם כפתורים מקרקשים.
ה"טלפון" הנייד הוא מחשב מתקדם הרבה יותר. הוא הרבה יותר נוח לשימוש לרוב האנושות. ובצדק. הממשק הדיגיטלי שלו מתאים לנו יותר. והוא קטן. ובאמת נייד. וחזק יותר ואלגנטי יותר. אז שימו אותו בכיס, וצאו לסשן של עבודה בהליכה. ואם אתם חייבים לפטופ – אז בסדר, שבו.
מתי לקום להפסקה ואיך לעבוד עם הטיימר?
אז הגדרתי 45 דקות כעקרון, אבל זה מאוד אישי. בכל מקרה נראה לי ששעה רצופה זה יותר מדי לרוב האנשים ברמה "הטבעית" של הגוף, גם אם אתם לא מרגישים. ויש את עניין המשימות. אם תוכלו לארגן את המשימות שלכם לפרקי זמן הגיוניים ולא לעשות סלט ירקות ממה שאתם עושים – תוכלו לסיים משימות מסוימות ולצאת להפסקה.
פוקוס
אם אתם נותנים לכאוס לשלוט בכם ולכל גירוי שיוצא מהמסך לפצל את הקשב שלכם לעוד מטלה שמתחילה – אתם בבעיה. כולנו עושים את זה ברמה כזו או אחרת בעידן הזה. אבל חשוב להגדיר מראש, עכשיו אני הולך לעשות מטלה מסוימת. וגם ברמת היום, "היום אני הולך לעשות א, ב, ג." ולהתמקד בהם. חייבים לדעת לנתק, להוריד, להפחית ולהתמקד. להגיד "לא" לכל השאר.
חשוב לזכור שהבלגן בראש מוביל לבלגן בגוף, שמוביל לסבל, מתישהו. אז בואו נישאר מאורגנים.
משמעת, סדר, מסגרת והקשר להתקדמות
עד לפני כמה עשרות שנים ערכים כמו משמעת, מסגרת וסדר היו קדושים. היום הם נזרקו לתעלה – ואנחנו משלמים על זה את המחיר: נתנו לטכנולוגיה המתפרעת בשנים האחרונות להשתלט לנו על התודעה והגיע הזמן לאזן את זה בחזרה עם קצת סדר ודיסיפלינה.
חשוב לזכור עוד משהו: שום דבר לא מתקדם בצעד אחד. אנחנו צריכים לצעוד צעד ועוד צעד ועוד צעד, לאורך זמן, להתמיד בדרך מסוימת, בפוקוס מסוים כדי להגיע לתוצאה משמעותית, להתקדמות. ובשביל זה צריך מסגרת. אז אני אומר את כל זה בהקשר שבו אתם יושבים מול המחשב, ושומרים על פוקוס:
- פוקוס על המטלה שלכם – עכשיו.
- פוקוס על המטלות שלכם – היום.
- הסדר היחסי הזה יאפשר לכם להשאיר מקום בתודעה לפוקוס נוסף: מודעות לגוף.
- פוקוס כללי של סדר היום שלכם.
לשלב פנים וחוץ – היכולת הטבעית שלכם
אל תחשבו שזה בלתי אפשרי להיות בגוף בזמן שאתם יושבים מול המחשב. זה אפשרי לחלוטין וזה טבעי: יש לנו את היכולת הטבעית, המוחית, להיות נוכחים בתוך הגוף שלנו (פנים) וגם במטלה שאנחנו עוסקים בה (חוץ). אפשר לפתח את היכולת הזו כשמארגנים את האיזונים שלנו ואת הפוקוס שלנו כמו שצריך. ואני שמח להגיד שזה מה שאני עוזר לאנשים לעשות בחיים שלהם.
סיכום והמשך הדרך
ביום כמו אתמול ישבתי כמעט חמש שעות. ואני לא עובד בעבודה משרדית במשרה מלאה, אפשר לומר במשרה חלקית מול המחשב.
נסו ליצור דף מעקב כזה, זה יעזור לכם לשמור על סדר במהלך היום וגם הגוף יגיד תודה.
היום אני מנסה לעבוד בעמידה בלבד מול המחשב. תוצאות ימסרו בהמשך…
אם הגיע הזמן שלכם לפגוש אותי ולעשות את התהליך הזה בעצמכם – זה הזמן לעלות על מסלול של ריפוי, מודעות ושיפור – וזה לא משנה מה הבעיה שלכם. כל עוד אתם בבלגן עם הגוף, אפשר לגייס את מכלול השיטות שאני עובד איתן לטובתכם. רק צריך… פוקוס ומסגרת.
כל הפרטים כאן:
