טיפ זהב לכולנו.
כשאנחנו עוצרים את שטף הגירויים מבחוץ למשך זמן, עולים מתוכנו דברים חיוניים, דברים של עצמנו.
אני מעביר שיעורים פרטניים כבר 15 שנה.
המסגרת המופלאה של העניין היא: שני אנשים בחדר, למשך שעה, ללא גירויים חיצוניים. טלפון שקט בתיק.
וקורים שם דברים מהותיים ביותר שצריכים את העשר-עשרים דקות לפחות כדי להתבשל, כדי שנדבר אחד עם השני, לתת לדברים לעלות ולקרות, להפוך את הדברים, ובדרך כלל איפשהו בחצי השני של השיעור נופלים אסימונים גדולים לשנינו.
עשינו דרך. כל שיעור הוא דרך.
וכדי להגיע למקומות משמעותיים צריך לעשות דרך.
להישאר, לא לברוח למקום אחר, ולהמשיך.
ואת כל זה כולנו יכולים לעשות גם לבד עם עצמנו.
להיות לבד בתרגול, בטבע, בהליכה, במדיטציה, בריצה, לתת לדברים לעלות ולעבד אותם.