לפני כמה שבועות עברתי ליד מרכז עזריאלי וראיתי מודל חדש של בובות ראווה:
מי שעיצב אותן, לא עיוות אותן סתם, אלא על סמך תפיסת הגוף המעוותת של עולם האופנה, ומודל האישה היפה שדוחפים לבנות שלנו במדיה.
מה שאנחנו רואים באופן מוקצן על בובות הראווה, הוא תוצאה של מגמה גופנית-אופנתית, שהמודלים שלה הם דוגמניות. זאת הפוזה של הדוגמנית.
בובה היא דבר סטטי, אבל אנחנו לא. כדי להיות בפוזה מסוימת ולהמשיך לקיים אותה, אנחנו משקיעים כוח פיזי בכל מיני כיוונים ונוצר לו – איזון.
״איזון״ זה לא תמיד טוב, זו מערכת יחסים מורכבת, ולפעמים מזיקה. הפוזה הזו, היא סוג של איזון. אז מה קורה בתמונה?
חלק ראשון: עקבים גבוהים
במקרה של הבובה, העקבים הגבוהים הם בילט-אין כחלק מהגוף, שזה כבר מדאיג מבחינה תודעתית. מה עובר בראש לבנות ונשים שזה המודל הקיומי שלהן? למה מתרגל התת-מודע שלהן כשהן רואות בובה כזו? אם אתם מבינים קצת פרסום וקופירייטינג, אתם יודעים על מה אני מדבר.
מערכת האיזון של הגוף רגילה לעמוד עם כל כף הרגל על קרקע ישרה, רוב הזמן. זה קשור לכוח המשיכה שמושך למטה, וכנגדו, הגוף שלנו שנושא את המשקל כלפי מעלה – כדי לעמוד על שתי רגליים. זו אחת המשימות הכי קשות שעומדות בפנינו, מדי יום כשאנחנו קמים מהמיטה. זה עובד אצלנו אוטומטי, אז אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו – מגיל שנתיים, כשאנחנו לומדים לעמוד וללכת בלי בעיה, ועד גיל 65-70, שפתאום מתחילות אצלנו בעיות יציבות ושיווי משקל. השלב שבו אנשים מבוגרים פתאום נופלים ושוברים עצמות ככה סתם באמצע היום.
אז אי שם בין גיל שנתיים לשישים ושבע, נשים מתחילות לנעול נעלי עקב גבוהות. ופתאום, הן עומדות על מדרון תלול:
וכל האיזון משתנה.
אם נחצה את עצמנו לשניים בצידי הגוף, נקבל חלק אחורי וקדמי. החלק האחורי כולל, לדוגמא, את הגב שלנו, עמוד השדרה, ורוב המסה של הגוף. משקל הגב אמור להתנקז לעקבים.
כשאתן עומדות על נעלי עקב, בירידה תלולה כמו הפס הכתום, בקושי מגיע משקל לעקבים. אין לכן את העוגן שמספקות העקבים על מישור ישר, וכל חלוקת המשקל בגוף משתנה לחלוטין.
ניסוי 1: עם ובלי נעלי עקב
בנעלי עקב גבוהות – לאן משקל הגוף שלכן מתנקז?
(תשובה: הוא נתקע בקדמת הקרסוליים, או נופל לקדמת כף הרגל. מעט מאוד לעקבים).
וכשאתן יחפות – לאן הוא מתנקז?
(תשובה: לעקבים ולכריות באופן שווה יותר).
ניסוי 2: תפקיד העקבים (החלק ברגל, לא הנעל)
זה מצחיק שקוראים לנעלי עקב ״עקבים״. ״שמתי עקב גבוה״. עקבים זה הדבר האחרון שיש למי שנועלת נעלי עקב. אם כבר צריך לקרוא להן ״אצבעות״, כי כל העומס נוזל קדימה…
שבו על קצה הכסא (בלי נעלי עקב הפעם), והרימו את שני העקבים שלכם באוויר (כך שהאצבעות ישארו על הקרקע).
האם אתם יכולות לקום מהמצב הזה?
לא!
כדי לקום אתן חייבות להניח עקבים על הקרקע ולהשתמש בהם כבסיס לגוף, כעוגן לכוח של הגב. בלי העוגן הזה אי אפשר לקום.
מסקנה
עם נעלי עקב משקל הגוף לא נוחת מאחורה – אלא נוזל קדימה בגלל השיפוע הגדול שהנעל יוצרת.
בפעמים הראשונות שנועלים נעלי עקב גבוהות, הגוף מנסה להשתמש במדרון התלול כדי לעמוד כמו שהוא יודע:
התאמתי את הגברת לשיפוע של העקבים. אבל זה עובד רק על המסך…
אבל יש בעיה.
אם היא תעמוד ככה, היא תיפול על הפרצוף. עם כוח המשיכה אי אפשר להתווכח.
האינסטינקט הראשוני, הקיומי שלנו, לתת קונטרה לכוח המשיכה, ולעמוד על שתי רגליים, נכנס לפעולה.
באורח קסם, עוד בפעם הראשונה שהגברת נועלת נעלי עקב גבוהות, היא מצליחה לעמוד, בלי ליפול.
אבל העמידה הזו לעולם לא תהיה טבעית, קלה ויעילה כמו עמידה על קרקע ישרה.
כי כוח המשיכה לא משתנה בזמן הקרוב.
מה הקסם פה? מה מאפשר לגברת לעמוד בלי ליפול?
כושר ההסתגלות המופלא של הגוף.
לטוב ולרע, היכולת שלנו להתאים את עצמנו מאפשרת לנו להמשיך להתקיים ולתפקד במצבי דוחק ולחץ. קוראים לזה הרגלים נרכשים, וככל שעובר הזמן, הגברת תתרגל ללכת עם נעלי עקב גבוהות, היא תרגיש טוב עם עצמה, והכל יהיה בסדר.
אבל מתחת לפני השטח, נוצר עיוות. ההרגל להתאמץ בשביל לא ליפול יעבוד על אוטומט. היא כבר לא תרגיש את זה, ולא יהיה לה קשה, אבל הגוף שלה יעבוד בצורה מסוימת כדי לתת לה בטחון, כדי לספק את הרצון להמשיך לנעול את העקבים.
כי כמו שכוח המשיכה לא משתנה, כך גם ההשפעה שלו עלינו לא משתנה. יש לנו מבנה מסוים, שיכול להתמודד עם משקל ועומס באופן הכי טוב אם אנחנו יודעים להשתמש בו כמו שצריך. יש כללים למשחק. אפשר לכופף את הכללים, משך שנים, אבל בשלב מסוים הגוף נשחק ומכריח אותנו לעצור. וזו ההזדמנות שלנו לעשות שינוי.
לגבי עקבים שטוחים – אני יודע שהמון נשים נועלות נעלי עקב שטוחות. ככל שהגבהת העקב קטנה יותר, ככה הגוף קרוב יותר למצבו הטבעי. פחות עקב – יותר טוב, בגדול. אני לא נכנס פה לענייני תחושה אישית עם אקסטרה גובה.
את השורה התחתונה של הפוסט היום אתן מבינות.
אבל זה רק חלק מהעניין. בתחילת הפוסט דיברתי על הכוח שאנחנו משקיעים בכיוונים מסוימים בשביל לעמוד בצורה מסוימת. נעלי עקב כאלו, מכריחות את הגוף להשקיע המון אנרגיה וכוח כדי להמשיך לעמוד… אבל אפשר לעמוד כמו הגברת הלבנה למעלה גם בלי נעלי עקב. נשים עומדות בצורה הזו גם בלעדיהם, וזה העניין המרכזי פה מבחינתי, ללמד אנשים לשחק לפי כללי המשחק של הטבע. כי לא משנה באיזה בגדים מגניבים נכסה את עצמנו ועל איזה כפתורים נלחץ, אנחנו והאדם הקדמון עומדים על אותן שתי רגליים. הטבע עדיין כאן.
אני עוסק באופן שוטף בבעיות כפות רגליים מכל סוג, פלטפוסים, כאבים, דורבנים ודלקות, ויש מה לעשות, בשתי רמות:
1. ברמת שיפור ההרגלים כדאי לזכור שכפות הרגליים הן משטח קטן שצריך לנקז את כל משקל הגוף עליו! ואם הגוף כבד ולא מאורגן, ולא יודעים איך להפעיל את כפות הרגליים + יש נטייה לבעיה או פציעה שהייתה בעבר אז…. מגיעות בעיות.
שיעורים בטכניקת אלכסנדר יכולים לסדר את הבעיה שלכם מהיסוד וזה שווה כל דקה.
את יכולה פשוט ליצור איתי קשר ולהתחיל לתקן את הגוף שלך בשיעורים או להמשיך בקריאה כאן בבלוג לגבי שיפור התפקוד של כפות הרגליים שלך בהליכה, עמידה וכל דבר אחר שאת עושה.
2. ברמת ההקלה על כאבים ובעיות של כפות רגליים – דיקור, מגע ותכשירי צמחים במריחה חיצונית ופנימית יכולים לעזור. ואם משלבים את זה עם שינוי הרגלים – אז מפסיקים ליצור את הבעיה חד וחלק.
אם את סובלת מבעיות בכפות הרגליים או בגוף שדורשות הקלה משמעותית – את מוזמנת לטיפול דיקור, צמחים או מגע. צרי איתי קשר כאן לתיאום.