אני יושב בקליניקה עם מטופלים שיש עליהם משא נפשי כבד, בגובה העיניים אנחנו מחפשים מה שעושה להם טוב. מגיע רגע של תובנה משותפת, על החיים המודרניים שלנו, כמה שאנחנו סטטיים בתוך הבתים הנוחים שלנו, לא זזים, ובו זמנית מוצפים באינפורמציה מהמסכים הקטנים שלנו.
ולמי שסובל מפוסט טראומה, מחרדה, מהצפה של מערכת העצבים, המציאות הזו כנראה לא עוזרת בכלל.
ואמרו לי המטופלים כבר כמה פעמים, עושה לי טוב לצאת ליער, ליסוע למדבר, ללכת לים. אני מקבל שם שקט פשוט. ולי ברור שזו יצירה, לצאת מהבית. במקום לספוג את העולם על מאתיים ולא להזיז את הגוף, עדיף לצאת מהחדר, לצאת מהבית, להיות בפשטות של הטבע, להזיז את הגוף, ולתת לנפש העמוסה להתרוקן ולמערכת העצבים להירגע.
תנסו, מה יש לכם להפסיד.
אז זוהי תובנה ראשונה מהקליניקה מתוך חמש כאלו שצילמתי השבוע בוידאו – צפייה נעימה:
אני יודע שבנוף התקופה הזו זה נשמע הגיוני יותר להיות בין ארבע קירות, מוגנים ובטוחים, ואולי דווקא בגלל זה אני כותב לכם פה על ימים אחרים, ימים שבהם עדיף לצאת החוצה לאוויר הפתוח.
בפשטות יש הרבה מאוד. תנועה פשוטה.
לצאת מהבית, לצאת מהמסך, לצאת לטבע. הגוף בתזוזה פשוטה, בתנועה פשוטה, הרגש זז, הנפש זזה.
מביטים בעולם הטבעי דרך החושים ורואים הר, שומעים ציפור. הולכים מפה לשם בפשטות. מדליקים מדורה. מביטים באש. מכינים קפה.
אנחנו יוצרים מציאות פשוטה, אנחנו יוצאים החוצה.
בקרוב – תובנות נוספות מהקליניקה, ועוד הרבה.