בימים האחרונים עסקתי בהרגעת ההמונים עקב מגיפת ה"ישיבה זה מסוכן לבריאות!", ועכשיו שכולם רגועים, אני חוזר אליכן אמהות יקרות. עד כה במדריך, דיברנו על מה שמתחתיך ומה שמאחוריך – בזמן שאת מניקה או מאכילה את העוללית או העולל הקטנים. היום נדבר קצת על מה שנמצא מלפניך.
רוב הדברים שאנחנו עושים נמצאים לפנינו, ובדרך כלל הרבה מתחת לקו העיניים. לדוגמא, עבודה מול מחשב – המקלדת נמצאת מול הבטן או בית החזה – לפנינו כלפי מטה. במטבח – השיש נמצא מול המותן. הסמארטפון – לרוב אנחנו מסתכלים עליו כלפי מטה. בנהיגה – ההגה נמצא מול בית החזה. ספר? – לפנים וכלפי מטה.
הזרועות שלנו הן "השליחות" שלנו לעשיית פעולות: איתן אנחנו עושים הכל. מי שולח את הזרועות הללו לפעולתן? אנחנו – שרוצים לעשות משהו…
רצון = מוטיבציה: ואיך את מעבירה אותה לגוף?
מי ששולח את הזרועות לעבר המטרה הוא המוח. במוח מתבשלת המוטיבציה שלנו לעשות הכל, להרים את הילדה כמו גם לשתות כוס מים.
דוגמה מוכרת לכולן…
כשהגוף תפוס – המוטיבציה גורמת לך לשלם מחיר.
הכתפיים, השכמות ובית החזה מרגישים כמו גוש ענק של מתח. בכל פעם שאת מרימה או מורידה את היד, יחד איתה מתרומם כל הגוש, ואם את מורידה את היד, גם בית החזה, השכמות והכתפיים יורדות איתה ביחד. הלוואי שיכולת להסתובב כל היום עם הידיים למעלה… כשאת מחזיקה משהו בידיים, במיוחד דברים כבדים – בית החזה והזרועות שלך הופכים למשקולת גדולה שמושכת אותך למטה. את מרגישה לעיתים גם מתח שמגיע לצוואר ואולי אפילו כואב לך הראש בגלל זה.
המוטיבציה שלך היא טובה ורבה, אבל הגוף לא עומד בקצב. לפעמים את שוכחת את עצמך לגמרי ולוקחת את הגוף לקצה, ואז את משלמת מחיר – כמה ימים של גב תפוס או צוואר תפוס שממש עושים אותך נכה. בלהט הרגע את מצליחה לעשות הרבה דברים, אבל אחר כך יכול להיות סיוט.
את רוצה לעשות הכל בקלות ובחופשיות ולא מוכנה להיות מוגבלת, אבל הגוף שלך מציב לך מגבלות שוב ושוב. נמאס לך, אבל את לא יודעת איך לצאת מזה.
התסריט שזה עתה פרטתי מתאר תשעים אחוז מהאנשים שפונים אלי. נמאס להם לחיות בתנאים האלה והם רוצים לדעת איך לחיות את החיים בלי כל המתח והכאב הזה.
איך כל זה מתחבר לכרית הנקה?!
יעל, כרמל והכרית המושיעה.
משמאל:
- יעל, ללא כרית ההנקה הפרחונית של אשתי, מניחה את כרמל על ברכיה.
- יעל לא רוצה להרים את כרמל אליה, לכיוון היעד, בעזרת הידיים, כי זה מעייף, והיא צודקת.
- במקום להרים את כרמל, יעל יורדת לכיוונה.
- כתוצאה מכך – יעל לא נשענת אחורה ומאבדת את התמיכה המיוחלת שהגב שלה כה זקוק לו…
- המשקל של כרמל + בית החזה של יעל מושך כלפי מטה. אזור השכמות והכתפיים של יעל סופגים עומס מיותר, וקדמת הגוף מתקפלת ונלחצת – הצוואר, בית החזה, הסרעפת והנשימה, האיברים הפנימיים בבטן ורצפת האגן.
ומימין:
- יעל מתיישבת בשלווה, סוגרת את הקליפס של כרית ההנקה ומניחה את כרמל הרעבה, על הכרית.
- כרמל ממוקמת הרבה יותר גבוה! לכן אמא יעל לא צריכה להתכופף אליה.
- יעל יכולה להישען לאחור ולתת לעמוד השדרה שלה קצת לנוח ולכל קדמת הגוף לקבל את המקום הראוי לו.
- כבונוס של הכרית, יש ליעל גם תמיכה לגב התחתון.
לסיכום, הרבה יותר קל, מאפשר מנוחה, ולא מציב את הגוף בתנאים שיוצרים בעיות.
עוד מילה לגבי מודעות וחוסר מודעות
דיברתי על זה כבר, אבל בכל זאת. השאיפה שכדאי לכל הורה לאמץ, היא להיות מודע לעצמו, לגופו, למחשבותיו וכל השאר. זו הדרך המובילה לעבר קלילות, מינימום כאבים, ובריאות טובה יותר, לשיטתי כמובן. אבל המציאות מכתיבה תנאים אחרים ולכן מודעות נשארת בגדר שאיפה, שמגיעים אליה מדי פעם ומדי פעם לא. לכן, מאוד חשוב לתחזק את המצבים שבהם אין מודעות לגוף (אמצע הלילה לדוגמא), כך שהסביבה תתמוך בגוף כמה שיותר ותעזור לך להישאר במצב סביר. סביר זה מעולה להורים! מניסיון.
