נולדנו לרוץ | למה אתה רץ? | ללמוד מהבושמנים בקלאהרי.

יואב טלרריצה טבעית Leave a Comment

מה היה בטבע, פעם, כשרצנו?

כל מה שעשינו, עשינו למען מטרה ברורה.
רצנו אחרי מישהו, אחרי משהו, בשביל לתפוס אותו. בשביל לצוד.
רצנו בשביל לשרוד.

מתוך פרק 28 בספר ״נולדנו לרוץ״: לואיס ליידנברג מצטרף לבושמנים האחרונים במדבר קלאהרי למסע ציד עתיק:

״כשאתה מאתר את החיה, אתה יוצר לעצמך מטרה בראש, מכיוון שבפועל אתה לא רואה אותה…״

תיעוד של ציד בקלאהרי: Persistance Hunting

 

מה יש לנו היום?

האוכל מסודר על מדפים בסופר. הגוף לא משמש אותנו להישרדות יותר. החיים שלנו מנטליים, הרבה יותר מפיזיים.

אבל מדי פעם גם אנחנו צריכים לצוד משהו.

יש ציד גם בחיים המודרניים

כבר כמה שנים טובות שאני חוקר את הגוף, ובפרט את סגנון הריצה השלם, הטבעי. מהסטודיו שלי ברחוב דיזנגוף ת״א, אני רגיל ללכת מזרחה על רחוב ארלוזרוב עד רכבת מרכז, ומשם רכבת או אוטובוס.
ההרגל המוזר שלי הוא כזה, שאני הולך לאורך מסלול האוטובוסים ואם אני והאוטובוס נפגשים בתחנה, אני עולה עליו. זה קורה לי אחת לארבע פעמים בממוצע.

ערב בהיר אחד, עוקף אותי קו 61 בדרכו ליעד שלי. עם תיק כבד על הגב ואחרי יום ארוך של שיעורים, זה בכלל לא משנה. אני עף אחריו.

המטרה נראתה לי בטווח הגעה, אני ננעל עליה ומשגר את עצמי בספרינט. אולי 200 מטר, אבל זו הייתה הריצה הכי טבעית שרצתי בחיי. צעדים קטנים ומהירים בהשראת האינדיאנים ממקסיקו, ברכיים עפות קדימה ומתחלפות בקצב מסחרר, אני לא מגדיל את הצעד בשביל להאיץ, אני מוסיף עוד צעדים, בקצב מהיר יותר.

בגובה מטר שמונים וחמש, תמיד ניצלתי את צעדי הענק שלי כדי לעקוף את החברים בריצת אלפיים. תמיד רצתי נגד השעון, בעוד הם עצרו לנוח, וסיימתי ראשון. גמור מעייפות ועל סף עילפון. 20 שנה אחרי, אני מאמן רצים בכל הרמות והגילאים, ורואה את אותה תופעה:

״ריצת רגליים״: מה הטעויות הנפוצות שלך?

  • צעדים גדולים מדי
  • שימוש מועט בקרקע
  • יותר מדי כוח שרירי – בזבוז אנרגיה
  • מפרקי רגליים לא משוחררים
  • פלג גוף עליון לא משתתף ו…
  • הרבה פציעות עומס: שין ספליטס, דורבנים וברכיים כואבות.

לאתלטים עם קבלות קשה ליצור שינוי בסגנון הריצה שלהם, עד שהגוף לא נותן להם ברירה.

בחיים המודרנים אנחנו יכולים לרדוף אחרי אוטובוס, אחרי כדורגל או כדורסל; הטבע שלנו לפתע מנער את האבק ומתעורר לחיים, ומוטיבציה אמיתית מוציאה מאיתנו ספרינטים מדהימים.

[snippet slug="running-page-text-link"]

המוטיבציה שלך: איתך או נגדך?

הבעיה המוכרת: שרידי הטבע מתעוררים בנו, אבל הפער ביחס לחיי היום-יום שלנו עצום. אנחנו מתלהבים, בצדק, מרוח החיים החדשה שנכנסה בנו, ואז:

״כשאתה ממוקד בציד, אתה דוחף את עצמך לקצה. אתה לא מודע לכך שאתה מותש.״

כשרצתי אחרי האוטובוס, עדיין הייתי נוכח בגוף שלי. שילוב של קואורדינציה מודעת, ומוטיבציה טבעית – הוא האידאלי לטעמי.

למה ריצה פוצעת אותנו

שורש הבעיה של נפצעים רבים כתוצאה מריצה: מוטיבציה יכולה להיות כוח הרסני כשאתה לא קולט את המסרים שהגוף נותן לך (לא מודע / לא מחובר לגוף), או מתעלם מהם באופן מודע. ופה אנחנו נבדלים מהבושמנים. אנחנו צריכים את המודעות הגופנית והתקשורת עם הגוף שתאזן אותנו חזרה מהחיים השכלתניים שלנו – באופן הדרגתי.

בעמדת הפתיחה אין לנו דבר פרט להרגלים שלנו. בהם אנחנו משתמשים עם מוטיבציה או בלעדיה, הם מה שהגוף שלנו יודע לעשות. כשהרגלי הריצה שלנו לא טובים, המוטיבציה תיקח אותם ואותנו לקצה – כאבים ופציעה.
המורה שלי תמיד אמרה שאנשים חזקים מנטלית פוצעים את עצמם הכי קשה. אנשים כאלו חייבים לפתח יכולות גופניות כדי לאזן בין המנטלי והפיזי. לתעל את היכולת המנטלית לתוך הגוף.

מצד שני, ריצה חסרת מוטיבציה כמעט תמיד תהיה כבדה. וכולנו יודעים שריצה כבדה זה מתכון לבלאגן. אנשים שרצים בלי לרצות, כי הם חייבים, על הליכון מול טלויזיה או בפארק – זוהי הריצה המודרנית הטיפוסית – חסרת המטרה האמיתית.
אפשר לשפר אותה דרך המודעות, אבל היא תהיה תמיד חסרה:

ריצה = רצון : שורשים דומים? עדיף לרוץ עם רצון.

האיזון הנכון: מוטיבציה + יכולת מודעת

לואיס מספר:

״…הוא לא היה יכול להיעלם ולהתעלם מהכאב; במקום, התודעה שלו קיפצה בין דבר מיידי אחד לאחר: סימנים בחול, זיעה על המצח שלו – והמטרה המדומה – בעודו מנסה לחשוב צעד אחד קדימה מהטרף הבורח.״

אני אומר בואו נחליף את הסימנים בחול, פנימה – לסימנים בגוף. החיים שלנו מנטליים וזה לא ישתנה, אז בואו ניקח את המוח שלנו ונחבר אותו לגוף בשביל לאזן את עצמנו. המוח השלם – מכיל בתוכו גם את ההקשרים הגופניים, התקשורת המודעת עם הגוף.

הרגע הקריטי בריצה שלך

שיטת אלכסנדר בכל היישומים שלה, מגדירה ומתמקדת ברגע הקריטי. זה לא משנה אם בשיקום, על הבמה, בספורט או בפסיכולוגיה, יש רגע קריטי, והוא קובע אם אנחנו הולכים לכיוון הרסני או מועיל. למטה או למעלה. מנותק או מחובר. תפוס או משוחרר.

הרגע הקריטי בריצה: הרגע בו אנחנו פוגשים את הקרקע. הרגע הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ובתוכו אנחנו צריכים לחבר את הכל כדי להפוך את הריצה שלנו לתהליך משוחרר וזורם. הקרקע נותנת לנו את הכוח. ללמוד איך לנהל את הגוף ברגע הקריטי הזה, זו קואורדינציה שמתפתחת עם הזמן.

איך למצוא את הצייד שבך – גם בריצות ארוכות

שבוע אחרי שצדתי את קו 61, יצאתי לרוץ מכיכר אתרים דרומה, על קו המים. יצרתי לעצמי אוטובוס מדומה בראש, וניסיתי לשחזר במשהו את הריצה הספונטנית ההיא.

הלך הרוח שלקחתי משם היה דריכות מתמשכת.
כאילו אני רודף אחריו, בקצב איטי יותר, דרוך וממוקד.
לא רק בראש – אלא בחיבור הגוף והתודעה.

באומנות הלחימה החביבה עלי – אי-צ׳ואן שמה, יש תרגיל אחד מרכזי: עמידה.
תודה לאמיר ניסן, ממנו למדתי, על הסרטון המעולה.

בסרטון אמיר מדגים כמה עמידות לפרק זמן קצר, אבל באימונים, נשארים בכל עמידה כמה דקות לפחות. המהדרין עשויים להישאר בעמידה אחת 40 דקות ואף יותר, מבלי לזוז.

אחד מהעקרונות החשובים ביותר בעמידות האלו, הוא דריכות. אתה לא זז, אבל אתה צריך להיות מוכן לנוע לכל הכיוונים האפשריים: להסתובב, לרדת, לעלות, להזיז רגל או יד, או כל דבר אחר. מוכן כל הזמן. מזכיר לכם את הפוסט של הסוסים? שם דיברתי על פוטנציאל של הברך תמיד להתקפל קדימה, אף פעם לא להינעל ולהיתקע אחורה. בואו נגיד שהפוסט של היום מדבר על ״לא להיתקע״ במובן הכי שלם של המילה. יכולת תגובה, מוכנות להגיב.

הניסיון האישי שלי בעמידות האלו לימד אותי, כשאני דרוך בכל הגוף ומוכן לעשות הכל, כל הגוף מחובר בקו תקשורת אחד ונוצרת קלילת גופנית, ואפילו התחממות והזעה. לא פעם שהיתי בעמידה כזו, ופתאום נפתחה הדלת. קפצתי מיד, ברפלקס ספונטני לחלוטין.

ההערכה שלי, היא שזו אותה דריכות שאפשר ליצור בריצה. למרחקים ארוכים, נוצרת בשלב מסוים אנרציה, זרימה, והגוף מרגיש כאילו הוא נע בחלל, פרדוקסלית כאילו הוא לא זז. הרגליים הופכות לגלגלים ואפשר פשוט להמשיך הלאה. זוהי אי-התנועה בתוך התנועה ושם אנחנו מחפשת דריכות + מודעות. מצד שני, אפשר להתאמן על תנועה גם בתוך אי-תנועה.

״כדי להצליח כצייד, לואיס נאלץ להמציא את הריצה שלו מחדש… כאתלט מסלול, הוא היה מוריד את הראש ורץ בכל הכוח, אבל כמתלמד של הבושמנים, הוא היה חייב להשאיר את העיניים גבוה ולהיות דרוך בכל צעד.״


שתף את הפוסט:[addtoany]

הרשמה לבלוג: פוסטים חדשים אליך למייל.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.