כמה נתונים לגבי האדם המודרני שעובד במשרד:
- בממוצע, הוא ישן 6-7 שעות בלילה.
- הוא קם בבוקר, יושב לאכול ואז יושב באוטו או באוטובוס בדרכו לעבודה. שעה או שעתיים עד כאן.
- הוא מגיע למשרד ויושב שם כ-8-12 שעות במהלכן הוא עובד, אוכל ונח.
- הוא יוצא מהעבודה, שוב יושב בדרכו הביתה. עוד שעה.
- הוא מגיע הביתה, יושב לנוח או לאכול.
- הוא יוצא לשבת בסרט או לשבת בפאב או סתם יושב בסלון. עוד שעתיים שלוש.
אולי הוא עושה ספורט. 3 שעות בשבוע.
אולי הוא הולך לעבודה ולא יושב בדרך. 30 דקות ביום.
לסיכומו של עניין, אדם ממוצע שכזה, יושב בערך 15 שעות ביום. בשאר הוא ישן. ואולי מזיז משהו חוץ מהאצבעות, הפה והעיניים שלו מדי פעם.
זו התמונה. אנחנו נמשיך לשבת הרבה שעות. אולי קצת פחות בגלל המאמר הזה, אבל לא נצליח להוריד הרבה מתוך 15 השעות האמורות לעיל. עוד מתקופת המצאת הטרקטור אנחנו כבר לא משתמשים בגוף כדי לעשות פעולות פיזיות שהן לא לחיצה על כפתורים או סיבוב הגאים. וזה בסדר גמור! זו המציאות. בניגוד לאנלוגית העישון המטופשת שהביאו ב״הארץ״, לשבת זו פעולה טבעית שאנחנו צריכים לעשות. מעבר לכך, העולם לא סב לאחור, ואנחנו לא חוזרים לקצור שדות עם חרמש.
למה ישיבה היא כל כך מסוכנת לבריאות? פה קבור הכלב…
ישיבה בימינו היא הרבה יותר מסוכנת לבריאות ממה שהייתה פעם. למה? כי רובנו היום יושבים מול מחשבים. אם פעם היינו יושבים מול חתיכת נייר וכותבים, היום אנחנו יושבים מול מכונה מתוחכמת שכל החיים שלנו אגורים בתוכה. הכל נמצא שם. הגאונות הטכנולוגית שהצליחה לאגד בתוכה כל כך הרבה דברים, גורמת למוח שלנו להיבלע בתוך המסך באופן כל כך חזק, כך שאנו מתנתקים לחלוטין מהגוף, והוא קורס לתוך עצמו באופן מזיק. הבעיה עם ה"מזיק" הזה, שהוא לא "קטלני". קטלני, זה מישהו שיורה בך. או דורס אותך. אבל משהו שמועך אותך לאט לאט משך 30 שנה, זה לא קטלני ואף אחד כמעט לא מתיחס לזה. הנזק מתגלגל לאורך המון שנים ויוצא בכל מיני צורות עקיפות, תוך כדי החיים, כך שקשה לבני האדם לקשר את הסיבה והתוצאה. לפני עידן המחשב הקריסה הזו הייתה קיימת, אבל המוח שלנו היה פחות מוטרד ומגורה ע"י המכונה והחיים, ולכן יכולנו לשמור על הגוף שלנו יותר.
כל עוד אנחנו מול מחשב ואנחנו שוכחים את הגוף שלנו – יהיה לנו קשה מאוד לא לקרוס. לתשומת לבכם – סמארטפון או טאבלט הם מחשבים לכל דבר, ובולעים אותנו גם.
הבעיה הראשית: כשהגוף שלנו קורס לתוך עצמו, הסרעפת שלנו נדחסת ומערכת הנשימה שלנו מצטמצמת כמעט למינימום האפשרי. אנחנו בקושי נושמים. ירידה באיכות ונפח הנשימה משליכה על כל המערכות בגוף. בנוסף לכך נוצר לחץ על עמוד השדרה וכל הצנרת שעוברת מסביבו ודרכו – מערכת העצבים, מערכת הדם ועוד. חלל הבטן וכל האיברים הפנימיים נדחסים. ומשום מה אנשים נוטים לחשוב שלשבת כפוף זה רע לגב.
פתרון?
אין פתרון הוליבודי לדעתי האישית, משהו ברמת הגלולה או הפטנט ש"יסדר אותנו" אוטומטית, ושוב נוכל לברוח מאחריות בזכות איזה מדען. אף אחד לא יודע איך יראה האדם בעוד 20 או 30 שנה. כל הקונספט של "פתרון" לא קיים בכלל בגוף! אין כפתורי קסם. בגוף ישנן רק מגמות: יותר מזה, פחות מזה. מינונים. הטוב יותר בגוף – הוא הפחות גרוע. הסבר:
דרך.
מה שאני מציע, הוא דרך טובה יותר לשבת. אלכסנדר קרא לזה "להעלות את הרמה התפקודית של האדם בכל הפעילויות". מכיוון שהפעילות הראשית שלנו בחיים היא ישיבה, אנחנו צריכים ללמוד להעלות את הרמה התפקודית שלנו בזמן הישיבה. לשבת טוב יותר.
להימעך 10 או 20 שנה, זו דרך. דרך להימעך, אבל דרך. הדרך הזו מובילה אותנו למטה. פיזית, למטה. ולא רק פיזית. ועושה את כל הבלאגן שציינתי קודם.
להפסיק להימעך זו תחילתה של דרך חדשה שתימשך כל עוד נלך בה. להחליף את ה"למטה" ב"למעלה". במקום להימעך, לצמוח.
בהנחה שאנחנו ממשיכים לשבת בחיים שלנו, והרבה, אז כדאי שנפחית את הנזק המועך של הישיבה ונעבור לדרך הצמיחה.
מה זה אומר לצמוח?
בשפה אנטומית, זה אומר להפעיל את השרירים הפנימיים של עמוד השדרה, שרירי היציבה, באופן שמאחד את כל עמוד השדרה למבנה אחד, שלא נשבר כל הזמן, ומחבר אותו עם הגפיים באופן שבו הן לא יתקצרו ויתכווצו פנימה. ללמוד להפעיל את שרירי הליבה ושרירי היציבה באופן מאוחד זה לא משהו טריוויאלי לעשות, כמו נגיד להזדקף בפתאומיות, אלא משהו שדורש תקשורת קצת אחרת עם הגוף. זה דומה יותר לריצה ארוכה ולא לספרינט. יציבות מתמשכת לאורך זמן.
עדיף ללמוד את זה על הגוף, עם איש מקצוע. שיטת אלכסנדר היא דרך אחת לעשות את זה, גם באומנויות לחימה שונות לומדים את זה, גם ביוגה אפשר, ואני מניח שיש עוד שיטות רבות שהולכות לאותו מקום: בנייה וחיזוק של מרכז הגוף – הליבה ועמוד השדרה.
[snippet slug="rehab-cta"]