יש הוכחות לכך שאנחנו בוחרים לעצמנו מתוך ערימת הגנים. המוח מעוצב על ידי הרוח ויש לכך משמעות אדירה. האדם יכול לבחור את מבנה חשיבתו ואת אישיותו.

פרופ' ראובן פוירשטיין – מתוך כתבה שפורסמה לפני כמה חודשים בעיתון הארץ. ועוד הוא מוסיף:

המערכת מוכוונת תוצר ולא תהליך, וזה מתגלה בעיקר בשכבות החלשות.

לא רק המערכת מוכוונת תוצר או מטרה, גם אנחנו: אבני הבניין הקטנטנות של המערכת.

"המטרה מקדשת את האמצעים" – התרגלנו לשמוע כל מיני גנרלים וסופרנו'ס בטלויזיה. ומה אם האמצעים בדרך למטרה מזיקים לנו? פוירשטיין מספר על אותו עניין שגילה פ.מ. אלכסנדר בתחילת המאה הקודמת, אבל הקונטקסט של מר אלכסנדר שונה: הוא אישי לכל אחד ואחד, כזה שמחבר תהליכי מחשבה עם תהליכים גופניים.
אי שם בחצי הראשון של המאה ה-20, טען אלכסנדר כי תופעת ההאצה גורם לקיצור אדיר של תהליך בסיסי בקיום שלנו: קליטת גירוי כלשהו – והתגובה לגירוי הנ"ל.

גירוי – ותגובה: תהליך מנטלי שחוזר על עצמו בכל פעולה שאנו עושים ולמעשה מרכיב את קיומנו בכל דקה, בכל שנייה.

אז בעצם, הגאולה ע"פ אלכסנדר (ואני בטוח שגם לפי פוירשטיין, אם רק נשאל אותו), כרוכה בפירוק ״מערכת אנושית״ כלשהי לאבני הבניין שלה – בני אדם; ופירוק המערכת הנקראת "בן אדם" לאבני בניין קטנות עוד יותר: אוסף של גירויים ותגובות.

בתחילת המאה ה-20, פירסם אלכסנדר כמה ספרים בהם שטח את משנתו. אנשים כמו אנשים, קראו את הספרים וניסו ללמוד לבד. הרוב נתקעו עם הראש בקיר באופן שיטתי, וכתבו לו מכתבי תלונה עמוסי תסכול. לפני שאתם קוראים את תשובתו, אני ממליץ לכם להוריד הילוך במוח, להיזכר בזה שאתם נושמים, ואז לקרוא. זה ישתלם לכם. האיש מבריק – בצורה משעשעת.

…הייתי רוצה להוסיף מילת אזהרה לאלו שאני מנסה לעזור להם, שכן למידת האותיות בעזרתן הם כתבו על קשייהם בהבנה, חושפת סימנים של כתיבה לאחר קריאה מהירה – ללא בחינה מעמיקה וזהירה של הנושא המדובר.
לאחרונה קראתי מאמר בו נטען כי אנשים צריכים לתרגל קריאה מהירה, על-אף שהרגל כגון קריאה מהירה מדי, במהלכו נכבשת ההבנה ע"י מהירות – שהיא דרך המלך של האנושות לתוך תוהו-ובוהו גופני-מנטלי – הוא כשל פופולרי בימינו.
זוהי רק דוגמא אחת להרגל בו התגובה מהירה מדי עבור הגירוי. הרגל זה נפוץ עד כדי כך, שנוכל בעזרתו להתחקות אחר רוב אי-ההבנות, התפיסות המוטעות והכיוונים המוטעים בכל הנוגע למאמץ גופני – אשר מושקע ע"י חלק ניכר מבני האדם בימינו.

פ.מ. אלכסנדר – The Use of the Self, עמ' 5-6.

אז לשיטתו של מר אלכסנדר, מתחילים בבידוד של אבן בניין אחת פשוטה: גירוי אחד מול תגובה אחת. משתמשים לצורך העניין באקט פיזי פשוט כמו הרמת יד, ישיבה, פתיחת פה, הזזת ראש. פעולות "אטומיות" באופן יחסי, המתקשרות לחיי היום יום. תאמר לאדם להרים את היד, הוא מיד ינעל על המטרה שבמשפט – הפוזיציה בקצה הפעולה – שהיא: "יד למעלה". את הפעולה הוא יעשה באופן הרגלי-אוטומטי ללא כל מודעות לגבי הדרך הנדרשת ממנו כדי להרים את היד. נו אז מה רע?

האמת היא, שכבני המערב, האצה אדירה בקצב החיים יצרה קיצור אדיר – בתוך גופנו ושכלנו: אנחנו משתמשים בדפוס מקצר שחוזר על עצמו ומשותף לכולנו.

או אם נדבר בשפתו של פרופ' פוירשטיין:

אנחנו מוכוונים תוצר ולא תהליך, וזה מתגלה לא רק בשכבות החלשות של הרמה המערכתית, זה מתגלה אצל כולנו, עני או עשיר כאחד.

חתיכה נוספת מהכתבה:

לצד תיאוריית ההשתנות הקוגנטיבית, פיתח פוירשטיין את תיאוריית הלמידה המתווכת, השמה דגש על כך שהמורה אינו רק צינור שמעביר מידע או מיומנות – אלא גורם שמתווך את המציאות. על פי התיאוריה, המורה הוא הגורם האחראי לכך שהתלמיד יבין את המשמעות של התופעות שהוא רואה, והוא יוצר אסטרטגיות למידה ומעודד תהליכי חשיבה אצל התלמיד.

אלכסנדר אומר:

המורה מבקש מהתלמיד להרים את היד. כשהתלמיד "קופץ" לעשות זאת באופן הרגלי המורה יבקש ממנו לעצור, לזהות את הקפיצה ההרגלית ולאט לאט ללמד את התלמיד להניע את היד תוך כדי מודעות לתהליך הנדרש, כדי להפחית את הדינמיקה המקצרת אצל התלמיד ולהכניס דינמיקה אחרת, קלה יותר, חסכונית יותר ושוחקת פחות. האמינו לי, קצרה היריעה מלפרט בכמה משפטים את הדינמיקה ההפוכה, היא פשוטה מאוד אך מורכבת כאחד. לא משהו שאפשר ללמוד מספר או מאמר.

גם פה מדובר בתיווך: המורה הוכשר באופן מקצועי להבחין בהרגליו של התלמיד. זוג עינים וזוג ידיים משרתות אותו לצורך העניין. בתחילת הדרך המורה מבחין עבור התלמיד בהרגליו ומעיר את תשומת ליבו. בהמשך הדרך התלמיד יכול להיות המתווך של עצמו, כי מודעותו התפתחה לרמה בה הוא יכול להבחין בהרגליו – בכוחות עצמו. בהמשך הדרך יכול התלמיד לשלב את התנועה המודעת בתוך פעולות מורכבות וארוכות יותר: מאות – למילה – למשפט.

תודות:

אפרת נוימן – פרופ' ראובן פוירשטיין – איש החינוך שמאמין באוטיסטים אך הממסד לא מאמין בו
פרדריק מתיאס אלכסנדר – וויקיפדיה

הרשמה לבלוג: פוסטים חדשים אליך למייל.