כשהייתי ילד, שיחקתי כל היום כדורסל בשכונה. התמודדתי לבד עם ילדים אחרים, התלכלכתי, רבתי, רצתי, קפצתי, הטבעתי, פירקתי אנרגיה, חלמתי חלומות.

הרחובות היום ריקים.

היום המגרשים פחות עמוסים. הילדים יותר מנטליים ופחות פיזיים, מבלים שעות מול מסכים כי זה מרתק אותם (והם מכורים כמו כולנו), הרבה יותר מהמגרש בשכונה. סטיב ג׳ובס היה גאון, אין ספק. הילדים יודעים הרבה יותר על העולם. צרכני אינפורמציה – שלנו לא הייתה.

מה קורה לגוף של הילדים שלנו

יש בעיה עם תרבות קיצורי הדרך שאימצנו לעצמנו. קוראים לבעיה הזו: גוף האדם. קיצורי הדרך והקלות העצלה של הטכנולוגיה, מאפשרת לילד שלי להסתכל על סרטונים של משאיות במקום לשחק במשאיות. הגוף הופך לפסיבי, כבד ומקוצר. הבריאות שלנו מדרדרת.

המדע עוד לא סידר את כל הבעיות שלנו בדרכו הקלה, גלולת הקסם שמסירה מאיתנו אחריות. רוב האנשים מחפשים את הדרך הקלה. עזוב אותי מהגוף שלי. לא רוצה לדעת. תן לי משכך כאבים, וחבר אותי לפייסבוק.

אבל ישנם כמה אנשים שמבינים את הגוף כערך עליון. הם מחפשים את היכולת הטבעית והמולדת שלנו לשלוט בעצמנו, בגופנו, בבריאותנו. במקום לברוח מהאחריות, הם לוקחים אותה עליהם בשמחה והולכים בדרך. ומרוויחים מזה הכל.

בני נוער: בעיות יציבה, כאבים ותחושת כבדות

בשנים האחרונות יצא לי ללמד כמה וכמה בני נוער שהגיעו אלי עם בעיות יציבה, כאבים ודלקות. רובם הגיעו ביוזמת הוריהם שהבינו דבר פשוט – עדיף להתחיל עם חינוך למודעות גופנית בגיל צעיר, ולא בגיל מבוגר עם פריצת דיסק או כאבי גב. כל כך הרבה סבל יכול להימנע בעזרת חינוך מגיל צעיר, וכל כך הרבה מעבר.

שיעור אלכסנדר לבני נוער – בסטודיו על מכשיר הרפורמר.

חלק ניכר מבני הנוער מבינים שהגוף חשוב מאוד, ומרגישים לא נוח או כבד עם עצמם. לרוב האנשים שיגיעו לשיעורים מפריעים כאבים או מצוקה גופנית אחרת – ולפעמים, משהו מפריע להורים, שמסתכלים עליהם גדלים.

הורים רוצים שהילד שלהם יהיה ״זקוף״ או עם ״גב ישר״ ויודעים שזקיפות קומה, או ההפך ממנה, קשורה לעיתים למצב הנפשי של הילד, ולמה שקורה בחיים שלו. כשהילד שפוף, הוא לעיתים עצוב או מדוכא, או פשוט שוכח את עצמו מול המסך ושוקע – בדיוק כמונו המבוגרים.

יותר קל ליצור אצלם שינוי.

מניסיוני, אפשר להגיע איתם יחסית בקלות ל״זקיפות קומה״ אמיתית, צמיחה פנימית: לא סתם ״להזדקף״ או ״לשבת ישר״ שלא מחזיקים מעמד יותר משתי דקות, אלא שינוי מהותי ויציב ברבדים העמוקים ביותר של עמוד השדרה והגוף: הכרת מערכת ההפעלה של הגוף, שאפשר ללמוד אותה ולהשתמש בה בסיטואציות יומיומיות כמו ישיבה מול מחשב, נגינה על גיטרה, הליכה, ריצה ועוד.

היתרון הגדול של צעירים על פני מבוגרים בלמידה הזו היא דווקא חוסר הניסיון שלהם. הם מתחברים לגוף בקלות ומבינים את הקטע מהר יותר ממבוגרים. יש להם פחות דעות קדומות, וההתקדמות איתם בשיעורים לרוב מהירה יותר. הכל פחות מקובע, גם הגוף וגם התודעה.

חינוך גופני אמיתי

יסודות גופניים טובים זה דבר קריטי בעידן הלא-גופני שלנו. כמה אנשים בוגרים סובלים מבעיות גב ועמוד שדרה? מה היה קורה אם בבתי הספר היו מעניקים לנו חינוך גופני אמיתי במקום לספור לנו כפיפות בטן בדקה?

מבחינתי – ללמוד להתחבר לגוף שלך, לעמוד השדרה שלך, ולהבין איך הכל אמור לעבוד – זה חינוך גופני אמיתי, שמתחבר לערכים נוספים:

• דימוי עצמי ובטחון עצמי:

  הם גאים בעצמם, באיך שהם נראים, במי שהם.
  גאווה, כערך חיובי, נראית בבירור בבית החזה. אדם שפוף וחסר בטחון ירצה להנמיך את קומתו, להתחבא, וישקע בבית החזה. אדם שגאה בעצמו, מפגין נוכחות ומרים את בית החזה.

  כמה חשוב למתבגרים לבנות לעצמם בטחון עצמי בתוך החברה?

  אגב: אני לא מדבר על הבלטת חזה שרואים אצל דוגמניות ונערות מחקות אותו. זה הרגל ריק מתוכן בהרבה מקרים, שיוצר עיוות בגוף. אני מדבר על הגוף והאדם במובן הוליסטי, התרוממות שלמה של הגוף יחד עם בית החזה. מבינים את ההבדל בשיעורים.

• אחריות אישית:

  המסר בשיעורים: הגוף הוא שלך. לך יש את היכולת הכי טובה לנהל אותו, לשפר אותו, לבנות אותו – בעצמך. בתחילת הדרך – אני כמורה, מסתכל על הגוף של התלמיד מבחוץ, וככל שמתקדמים השיעורים אני מעביר אליו את היכולת להסתכל על הגוף – מבפנים.

  היכולת להסתכל על עצמו מגיעה יחד עם ידע מה לעשות, איך לכוון את הגוף, ואיתו מגיעה האחריות – להשתמש בידע לבד. התלמיד לומד להבין למה כואב לו, איך הוא גורם לזה ואיך עושים את הדברים טוב יותר.

  כשהתלמיד הצליח לשפר לעצמו את המצב הגופני, בעזרת השיעורים, הוא מבין דבר חשוב לחיים.

• התחזקות: במובן הרחב של המילה

  הביטוי הנפוץ ״יש לו עמוד שדרה חזק״ או ״חסר עמוד שדרה״ אומר לכם משהו? זה מצחיק, אבל התרגלנו להגיד את המילים האלו מבלי לקשר אותן למשמעות הפיזית האמיתית שלהם. ויש כזו.

  בשיעור המילה מתחברת למעשה: המוח מתחבר לגוף. אדם שמחזק את עמוד השדרה שלו הופך להיות אדם חזק יותר בחברה בה הוא חי. אנשים מגלים לפתע שהם עומדים על שלהם. מקבלים החלטות והולכים איתם בלי להתקפל. עמוד שדרה.

  לעזור לאדם לבנות גב חזק זו אמנות וחינוך גם יחד. אנחנו מחפשים קודם כל את שלמות הגב, מלמדים כיצד לחיות ולנוע עם גב שלם, וכיצד להפעיל בתוכו את מנגנון הצמיחה:

עבודה בשיעור: עמידה, התכופפות באופן שלם.

דוגמאות

ג׳ הגיע אלי כשהיה בן 14, וסבל מדלקת בכתף. עשינו את השיעורים אצלו בבית, משך כמה חודשים רצופים. הכאבים בכתף היו הטריגר שהביא את אמא שלו להתקשר אלי, אישה שמכירה את שיטת אלכסנדר מניסיון אישי.

דברים נוספים שהנער סבל מהם היו חלק בלתי נפרד מהבעיה: ידיים ורגליים כבדות, וגוף כבד. כבחור גדול יחסית, המשקל והמסה יכולים לקחת אותך למטה בקלות, וצריך לבנות מערך גופני פנימי שישא את המסה, את הכוח הפנימי להרים את עצמך.

כמו רוב חבריו, על אף שהוא גר באזור כפרי, ג׳ בילה הרבה שעות מול המחשב, לצד היותו מוזיקאי שמנגן על גיטרה ותופים. ממש לא אוהב ספורט.

עבדנו על דברים בסיסיים כמו עמידה, ישיבה והליכה. ראיתי שהוא בחור עצמאי וחושב, שמתעניין בגוף שלו, וזה יתרון עצום בתחום המודעות הגופנית. מהדברים הבסיסיים עברנו ליישומים:

• איך לשבת מול המחשב עם הצמיחה הפנימית שלמדנו קודם?
• איך לנגן בגיטרה בלי לתפוס לעצמך את השכמה והכתף?

ג׳ קיבל שיעורי בית, גם ברמת המודעות היומיומית, וגם מספר תרגילים פשוטים שריעננו לו את העקרונות הגופניים שלימדתי אותו.

עם הזמן הוא הפך מ״אני לא מבין״ ל״אני מבין״, ו״יודע״ מה הוא עושה עם הגוף.

זה לא אומר שהוא נפטר מהבעיות שלו מיד; זה אומר שהבחירה עברה לידיו. ממצב של חוסר אונים ותלות במטפלים או רופאים, הוא עבר למצב בו הוא הבין איך הוא יוצר לעצמו את הכאבים.

היו בדרך כמה עליות ומורדות. הוא שם לב, שכשהוא הזניח את מה שעשינו בשיעורים ושקע לתוך עצמו, מצבו החמיר. כשהוא לקח את עצמו בידיים ועבד על עצמו, הוא ראה שהמצב השתפר.

במובן הזה, השיעורים מהווים תהליך של חניכה, ליווי של אדם בדרכו לעצמאות ושליטה בדבר הקרוב אליו מכל: גופו.

הדלקת בכתף הפכה להסטוריה אחרי כמה חודשים, ומטרת העבודה הפכה לצמיחה. כיום ג׳ בן 16, אנחנו נפגשים אחת לחודש-חודשיים, מרעננים את הידע ומתקדמים עם דברים חדשים. לפני כמה חודשים הוא רצה להתחיל להתאמן בחדר כושר, אז לימדתי אותו כיצד לחבר את עקרונות התנועה הפנימית והשלמה – עם מכשירים בחדר כושר.

א׳, בן 14, סבל מכאבים באמצע הגב. ספורטאי פעיל.

לאחר אבחון של הרגלי התנועה שלו, היה ברור שעמוד השדרה שלו מתקפל באופן לא מאוזן תוך כדי תנועות שגרתיות שהוא מבצע בחיים – וכך יוצר לחץ על חוליות.

פגשתי את א׳ בסטודיו, והשתמשנו בכל מיני סוגים של תרגילים שהתחברו לספורטיביות שלו, יחד עם הבסיס של עמידה, ישיבה והליכה, כדי לעזור לו להבין איך עמוד השדרה שלו יכול להישאר שלם ומאוחד בזמן תנועה, וכדי שיתרגל את העיקרון הזה בחיים – בין השיעורים.

לאחר כמה חודשים פסקו הכאבים של א׳ במרכז הגב. הוא הבין והפנים שהוא לא צריך ״לשבור״ את עמוד השדרה שלו בזמן תנועה, ושהוא יכול לשמור על זקיפות קומה.