לפעמים זה כאב לאורך כל צד אחד, ולפעמים נפילה של צד אחד שמפריעה לכם. לכולנו יש צד אחד דומיננטי יותר, ואף אחד לא סימטרי. וכדאי שנקבל את זה.
אבל יש מקרים בהם יש הבדל גדול מדי בין הצדדים.
הרבה פעמים ההבדל בין הצדדים נובע מטראומה (פציעה) שהייתה באחד הצדדים, והגוף מעביר את המשקל לצד השני לאורך תקופה ארוכה, עד שנוצר עליו עומס יתר – וכאבים בשלב מסוים. ולפעמים אנחנו בשלב שלפני – מעמיסים על הצד החזק לפני שהוא נפצע… הגוף מזיז את העומס כמו מטוטלת וכדאי שנדע איך להשתלט על האוטומט הזה כדי ליצור איזון בין הצדדים.
אנחנו רגילים לחשוב במונחים של שני צדדים, כשצד אחד ״מקולקל״ וצד שני בסדר. ואז אנחנו מנסים לתקן את הצד המקולקל ולהזיז אותו חזרה למקום ה״נכון״.
תיקון הצד ״המקולקל״ זו לא שיטה טובה משתי סיבות:
1. היא לא עובדת לאורך זמן, כי היא לא מתייחסת לשורש הבעיה, והצד הבעייתי יחזור לסורו די מהר.
2. זה תיקון אגרסיבי מבחוץ, מכני, ולא תיקון פנימי וסבלני שיוצר תקשורת ודיאלוג עם הגוף. הגוף שלנו עובד בצורה מסוימת שגורמת לכל התופעות האלה. אם נלמד להפעיל את הגוף באופן אחר – חוסר האיזון בין הצדדים לא יונצח בצורה כל כך משמעותית.
איך יוצרים איזון בין הצדדים?
עוברים מחשיבה של 2, לחשיבה של 1. איך עושים את זה?
יש לנו 2 רגליים, 2 ידיים. הידיים והרגליים הן הגורמים הכי ברורים לבעיה של חוסר איזון, איתן אנחנו עושים דברים שמושכים אותנו לכל מיני כיוונים, והן גורמות לנו לשכוח שיש לנו 1. מה הדבר המרכזי ביותר שיש לנו 1 ממנו? הציר המרכזי שלנו: עמוד השדרה.
כדי לעבור מ-2 ל-1, ולאזן בין שני צדדיו של האחד – צד ימין וצד שמאל, אנחנו נבנה את הציר המרכזי היחיד שלנו:
- מה הדבר האחד שהופך את שתי כפות רגלינו – לאחד? הקרקע, האדמה. אם אנחנו מעבירים את תשומת הלב שלנו למגע האחד שיש לשתי כפות הרגליים שלנו עם האדמה, כבר נוצר איזון טוב יותר בין ימין ושמאל, ואנחנו מקבלים בסיס.
- מה עושים עם הבסיס? משתמשים בו כדי ליצור אחדות לאורך כל הגוף: צמיחה לאורך כל הגוף, במיוחד הראש ועמוד השדרה כלפי מעלה. כשאנחנו עושים את זה, עמוד השדרה שלנו מתחבר לקרקע, ומה שנופל למטה, ימינה, שמאלה, קדימה או אחורה, חוזר חזרה למרכז עוד יותר – האיזון בין ימין ושמאל השתפר עוד.
- השלב הבא – עבודת הידיים. כדי שהידיים לא ימשכו אותנו לכל מיני כיוונים ויגרמו לנו לאבד את הציד הזורם שלנו, אנחנו צריכים להפוך גם אותן משתיים – לאחד. הרעיון הוא זהה לרעיון משלב 1 – להעביר לשתי הכפות שלנו מסר זהה, לצאת לשתי הכפות שלנו יחד באופן זהה – וכך לאחד אותן.פעם הלכנו על ארבע וזה באמת היה זהה, היום אנחנו עם הכפות באוויר ולכן זה אולי קצת יותר מורכב לאחד ביניהן, אבל לגמרי אפשרי.כדי להגיע למצב מאוחד בין הכפות אנחנו משתמשים בתנועות וצורות סימטריות, כמו פשיטה של שתי הזרועות לצדדים, החזקת כדור דימיוני מול בית החזה (עמידת מדיטציה של צ׳יגונג), והרמת הזרועות למעלה, אבל הרעיון הכללי הוא ליצור זרימה אחידה של תודעה, חשמל, דם, צ׳י לשתי הכפות יחד – וזה מאזן בין ימין ושמאל, במיוחד בכל מה שקשור לחלק העליון של עמוד השדרה, בית החזה, חגורת הכתפיים והצוואר – שהם הכי מושפעים מהזרועות.
שלושת השלבים מתלבשים אחד על השני לכדי דינמיקה זורמת אחת בגוף.
בזמן שאני יושב פה וכותב את הפוסט על המחשב, אני עושה בדיוק את זה: שתי כפות יחד במגע עם הקרקע, שנותנת בסיס לעמוד השדרה לצמוח, ושתי כפות ידיים מתאחדות על המקלדת לכדי אחד, האמת – המגע עם המקלדת אפילו נותן לי קצת תמיכה בשביל להרים את הגוף שלי למעלה, כמו כפות הרגליים. אז אולי אנחנו כן חזרנו לחיות על ארבע – רק בצורה קצת שונה ועם כפות הידיים על המקלדות במקום על הקרקע? פעם היינו מרימים את כפות הידיים לעשות דברים – היום אנחנו עם כפות הידיים למטה כל הזמן… החיה הדיגיטלית דור 2.0?
ועכשיו ברצינות, על אף שאני לא יושב במצב הכי סימטרי בעולם, וזה דבר שחשוב להבין – הזרימה הסימטרית הפנימית בגוף יכולה להתקיים בכל צורה שהיא, ובמיוחד חשוב להתאמן עליה בתוך חיי היום יום שלנו, כדי לא ליצור את חוסר האיזון בין ימין ושמאל.
כדי ללמוד איך עושים את זה באופן התחלתי…
אנחנו משתמשים בעמידה סימטרית, בתנועה סימטרית של הגפיים – כי ככה קל יותר לעכל את זה, אבל עם הזמן אנחנו לומדים איך לעשות הכל עם הזרימה הזו – ומוצאים לעצמנו דרך טובה יותר להתנהל עם הגוף.
הפוסט נולד מתוך שיעור שהיה השבוע. העניין היה כאבים חזקים בזרוע וכתף שמאל לאחר שכיבה על הצד. הגורם הראשוני לכך ניכר בגוף – חוסר איזון בין ימין ושמאל לאורך. עם העבודה של האדם על שורש הבעיה – הוא מטפל בהרבה בעיות במקביל, שכולן נגרמו מתוך השורש.
עוד פרטים אודות השיעורים במסלול השיקומי: