רובנו מתנהלים בעולם כמעט ללא מודעות גופנית. העולם זז מהר יותר ויותר, אנחנו חיים בתוך מערכת של הרגלים אוטומטיים שמשרתת אותנו היטב מגיל צעיר מאוד, ומאפשרת לנו לעשות הרבה דברים, ביעילות ובזריזות.
מדי פעם אנחנו חווים תחושת כאב או אי נוחות שגורמת לנו להיות פתאום מודעים לגוף. ברוב המקרים הכאב עובר מהר למדי ואנחנו חוזרים למצבנו הלא מודע והאוטומטי.
כשמגיעות בעיות כרוניות, אנחנו סובלים לאורך זמן בתוך כאב ואי נוחות, והאוטומט שלנו מופרע. אנחנו לא מתפקדים כמו שצריך ופונים לטיפול.
ההרגלים שלנו יוצרים את המצב
טיפולים רבים מציעים הקלה בסיפמטומים. אבל מה גרם לבעיה מלכתחילה? הרעיון שהציע פ.מ. אלכסנדר לפני יותר ממאה שנה הגיוני ונפוץ למדי: אנחנו מפתחים הרגלי תנועה והתנהלות גופנית בגיל ילדות, מכל מיני סיבות: סביבתיות, מולדות, רגשיות, תרבותיות, וההרגלים הללו משמשים אותנו כל חיינו.
להרגלים שלנו יש השלכות גורפות על כל תחומי החיים והבריאות שלנו. אם נבחר להסתכל על הביטוי הגופני שלהם, אנחנו הולכים, עומדים, יושבים, עובדים, רצים ועושים הכל עם אותו סט הרגלים, עד שמגיע המשבר.
המשבר מגיע מכל מיני סיבות, ומי אנחנו שנבין הכל. אבל כשאנחנו מאבחנים את אותם הרגלים בעין מקצועית, אנחנו רואים בבירור איך המקום הבעייתי חלש מדי ופסיבי, או מתוח ופעיל מדי.
במילים אחרות, איזון לא טוב נוצר במשך שנים של שגרה גופנית, פעולות בסיסיות שחוזרות על עצמן שוב ושוב כל יום. לאט לאט נוצרה מציאות של קושי או סבל, עד שמשהו בתוכנו אומר לנו: "די".
הגיע הזמן לפתח את החוש השישי.
אנשים שמקבלים על עצמם את התיאוריה ההגיונית הזו, ומגיעים לשיעור בשיטת אלכסנדר, מגיעים בעצם לפתח את החוש השישי שלהם – proprioception. בעברית אפשר לקרוא לחוש הזה תפיסת הגוף. תסלחו לי שאוותר על המילה הארוכה בלעז ואסתפק ב"תפיסת הגוף" מעכשיו.
במילים פשוטות – פיתוח המודעות הגופנית הוא כלי רב עוצמה לשינוי ולריפוי – אם מנצלים את ההזדמנות לדבר בשפה המתאימה לגוף. לא מספיק להיות מודעים, צריך לדעת מה לעשות עם המודעות הזו.
שלב ראשון: אבחנה של ההרגלים והעלאתם לרמת המודעות
מה אני עושה בשיעורי אלכסנדר? אני מסתכל על האדם בשגרה: עומד, יושב, הולך, שוכב, רץ, מתרגל. אני רואה בכל הפעולות הללו את אותו מערך הרגלים, די פשוט בבסיסו, שחוזר על עצמו.
אני מראים לאדם את ההרגלים הללו, ומסבירים לו בשפה פשוטה, את האנטומיה והדינמיקה של ההרגלים שלו. היין והיאנג אם תרצו. החומר והכוחות שמעצבים אותו.
הסבר: אני מעלה לרמת המודעות את חלקי הגוף העיקריים שלו: ראש, גו וגפיים. מסביר לו איפה הם נמצאים, כמו יבשות על המפה. במקביל, הדינמיקה היא הכיוון אליו שואפים אותם חלקים. לאן הם מושכים, דוחפים, נופלים או מתרוממים. לאן?
אז אנטומיה זה בעצם "מה", איזה חלק בגוף, ודינמיקה זה "לאן" החלקים נעים, או מתכוונים.
דוגמא: הראש ועמוד השדרה (גו)
אנטומיה: הראש והגו הם שתי יבשות עיקריות, חלקים עיקריים. כדאי להבין איפה בדיוק פוגש הראש את הגו: בקו שבין שתי האוזניים.
בדרך כלל אנחנו טועים ומכופפים את הראש מהעורף – עשרה ס"מ נמוך יותר – וגורמים ללחץ על חוליית ה"גיבנת" בעורף, למתח בשרירי הצוואר, לכפיפות מיותרת, לנעילה של מפרק הצוואר-ראש ולסגירה של בית החזה והגב התחתון.
עם ההבנה של גבולות הגזרה הנכונים בין הראש והגו, אנחנו צריכים כלים שיעזרו לנו לקיים את היחסים הנכונים ביניהם, וזה בדיוק הכיוון, הדינמיקה, לאן לכוון אותם אחד ביחס לשני.
הראש פונה לפנים ולמעלה, הגו לאחור ולמעלה. יש להם כיוון משותף – למעלה, וכיוון ניגודי – לפנים (ראש), לאחור (גו). היישום של מה שכתבתי עכשיו יחד מאפשר לגוף להשתחרר ממתח מיותר, לחזק את החלש, לייצר צמיחה של עמוד השדרה והגוף, וכל זה באופן יציב ומתמשך. וזה רק ברמה הפיזית – יש עוד הרבה השלכות חיוביות ברמות אחרות.
אני כותב בהרחבה על היחסים שבין הראש והגו באוסף הטיפים החשובים ביותר לישיבה ממושכת – אתם יכולים להירשם לקבל אותם כאן.
תקופה של פוקוס על הגוף
מעצם העובדה שהאדם נכנס בדלת והוא הגיע לשיעור אלכסנדר, בלי לדעת כלום, הוא כבר מכוון את עצמו מבחינה מנטלית אל הגוף שלו. זה חצי מהעבודה לפחות, וכבר תפיסת הגוף שלו נדלקה. הבנת ההרגלים שלו מעלה עוד יותר את תפיסת הגוף, הם עלו לרמת המודע. כשהוא יצא מהשיעור, הוא ירגיש את עצמו עושה אותם בחלק מהפעמים. ואין לנו יותר טוב מזה, לקראת השלב השני…
זה הכל עבודה ברמת התודעה והמוח. והכל עניין של פוקוס. תקופה של כמה חודשים שבה אדם בחר להתבונן בגוף שלו היא הזדמנות אדירה, ואני עוזר לו להתמקד בגוף ולעשות את הדברים הנכונים שיצרו שינוי.
שלב שני: דרך חדשה – לומדים איזון וקואורדינציה
לאחר שהאדם ראה את ההרגלים הישנים שהביאו אותו עד הלום, והבין שעדיף לו לבחור במשהו אחר, אני מלמד אותו דרך אחרת להתנהל עם הגוף. לעשות את כל הפעולות הבסיסיות – אחרת, בעזרת איזון אחר. את אותה אנטומיה בסיסית שהוא מבין לאט לאט, הוא מזיז ומפעיל בעזרת דינמיקה אחרת. הוא לומד את שפת הכיוונים.
מה זה איזון? זו מערכת יחסים בין חלקים. אז לומדים את החלקים ולומדים איך מאזנים ביניהם.
וזה לוקח אותנו שוב לתפיסת הגוף. שיטת אלכסנדר היא הוליסטית במהותה, מסתכלת על האדם כשלם, והשאיפה היא להגיע לתפיסת גוף שלמה. כלומר, להצליח לשלוט בגוף כיחידה שלמה. כשיש תפיסת גוף שלמה, אפשר להביא את הגוף למצב הרמוני יותר.
אפשר לקרוא לזה גם קואורדינציה, היכולת לשלוט בכל חלקי הגוף יחד באופן מודע. למה באופן מודע? כי רק המודעות, למיטב הבנתי, יכולה להוציא אותנו מהרגלים ותיקים ולתת לנו אפשרויות חדשות.
החוש השישי בחיי היום יום
האדם הולך ברחוב, ומה שהוא עשה בשיעור עולה לו פתאום לרמת המודעות. הוא מבחין בגוף שלו. תפיסת הגוף נדלקת. הוא נזכר ומבין שהוא עכשיו הולך בעזרת ההרגל הישן. הוא יודע שהוא צריך לעצור שנייה, ולשלב את הדרך החדשה.
התהליך הזה חוזר על על עצמו שוב ושוב בכל מצב או פעילות שהיא. והוא לא יכול לקרות ללא תפיסת הגוף – התקשורת של המוח והגוף, mind and body:
- מהגוף אל המוח – קליטת ההרגל הישן מהגוף.
- המרווח הקריטי של העצירה: עיבוד המידע וקבלת החלטה (בחירה).
- מהמוח אל הגוף – שליחת המסר המתקן והמאזן אל חלקי הגוף השונים.
החיים השלמים (הם לא מושלמים)
עם הזמן תפיסת הגוף משתפרת, והיכולת ליישם את הדבר החדש משתפרת יחד איתה. אני אוהב לדמות את תפיסת הגוף לכד חרס עתיק שאתה מגלה וחושף מתחת לאדמה. בהתחלה אתה רואה סימן קטן. בהמשך אתה מגלה עוד כמה חתיכות ומבין שמדובר בכד חרס, אבל אתה לא רואה אותו בשלמותו. עם הזמן אתה חושף עוד ועוד חלקים מהכד… לראות אותו בשלמותו? פה הדימוי קצת נופל מהגוף.
דוגמא: שבו מול שולחן, ונסו לחוש את כפות הרגליים שלכם נוגעות בקרקע, וכפות הידיים נוגעות בשולחן. נסו לחוש את כל ארבע הכפות שלכם יחד כנגד המשטח שהן מונחות עליו, ואפשרו למרכז הגוף שלכם לצמוח למעלה בעזרתן. היכולת להיות בקצוות ובמרכז יחד היא דוגמא לתפיסת גוף שמכוונת לשלם, שימושית מאוד בחיי היום יום.
לגוף יש מימדים ורבדים רבים. השיטה הזו לא חותרת למושלמות, אלא לשלמות. פרפקציוניזם הוא מכשלה גדולה מאוד למי שהולך בדרך הזו, כי היא אינסופית. אין הצלחה או כישלון, רק התקדמות יחסית בדרך.
שיטת אלכסנדר נועדה לבני אדם באשר הם. את שלמות הגוף אפשר להבין גם בקווי מתאר כלליים, בלי הרבה פרטים בפנים, וזה עדיין הרבה מאוד. ככל שמתקדמים, מבינים יותר פרטים בתוך השלם, המיקרו בתוך המאקרו. אבל זה אף פעם לא יהיה מושלם. המאקרו הוא העיקר ואליו צריך לכוון: השלם.
